אוניברסיטת החיים.

בס"ד

החיפוש הלא נגמר אחר רגע של שקט, רגע של שלווה.

ידעתי שכשהכל יעזוב, אמצא לי יותר זמן לעצמי ואת המנוחה.

לאחר מספר הימים האחרונים כבר לא מכחישה,

עכשיו סוף סוף אני יכולה להודות - אני אוהבת אותך. 

וכל האושר שנגרם לי בזכותך, כל הנחת, כל ההצלחה.

מרגישה איתך את הסיפוק והביטחון מהחיים עצמם, וממך.

ואחרי הכל יודעת שלידך אוכל להיות אמיתית, אוכל להיות אני.

ובעולם של שגעון, שכל אחד מנסה להיות מישהו שהוא לא,

מצאתי את עצמי איתך, בלי שום צורך להשתנות בדבר.

רק כאשר מישהו מקבל אותך באמת כמו שאתה,

ניתן להבין שהוא באמת אוהב.

The endless search for the moment of scilence, moment of peace.

I knew when everything will leave, I'll find more time for me and the rest.

after those few days I won't deny,

now finally I can admit - I love you.

and all of the hapiness that is made because of you, all the calm, all the success.

I feel with you satisfied and confidence, from the life itself, and from you.

and after all I know that near to you I can be real, I can be me.

 And in a world of insanity, that everybody is trying to be someone that he is not,

I found myself with you, without any need to change in anything.

Only when someone can accept you as you are,

you can understand that he really loves you.