אוניברסיטת החיים.

 בס"ד

עד עכשיו היו הרבה דברים שרציתי, והלכתי בדרך, בטוחה ברצונות ובטוחה בדרך להגיע להגשמתם.

רציתי לרזות - טוב, אז את צריכה לעשות יותר ספורט, לאכול יותר בריא.

רציתי להגיע ללימודי משפטים, ואולי עתודה - טוב, את צריכה ללמוד כמו שצריך, לעשות את הפסיכומטרי בזמן.

רציתי שיהיה לי חבר שאוהב - טוב, אין מה לחפש יש דברים שאמורים לבוא טבעי.

רציתי ללכת בתלם ולהגיע להגשה עצמית - טוב, אני צריכה לממש את הפוטנציאל שלי ולמלא אחר ההוראות הפשוטות

איך להגיע לכל דבר שאני רוצה בחיים.

ואז.. כמובן שמתישהו הבועה צריכה להתפוצץ!!!!!!!!!

אז כן, רצית עתודה.. היית בטוחה שבבגרויות הצלחת מספיק טוב - כי עשית את המקסימום שלך,

לגבי הפסיכומטרי - קלי קלות נכון? זה הרי לא נראה מבחן מאיים כלל.

ואז את עושה את הפסיכומטרי, מקבלת ציון מאכזב, מנסה להתנחם בכל הנסיבות שהפריעו לך (הרצפה עקומה)

ומבינה שלא הכל Peice of cake..

את מתחילה לחשוק במשהו יותר פרקטי שלא קשור ב3 וחצי שנות לימודים לפני,

מחפשת את הדרך הקלה, וכל זה כי העזתי להסתכל על תנאי הקבלה של החוג למשפטים.

אם יש לי המלצה אחת בשבילכם לחיים - אל תרצו שום דבר.. לא מוצאת שום פואנטה למאמץ שהשקעתי עד כה.