אוניברסיטת החיים.

בס"ד

גנבת אותי ביום, אולי זה לקח אפילו שבוע..

גנבת אותי למשך תקופה ארוכה.

כמעט שלושה חודשים שכמובן הם קצרים נחשבים,

אבל בעצם בפועל הם רבע שנה.

ובין כה וכה לא באמת הצלחת,

ובין כה וכה אולי הייתה לך רק מטרה יחידה.

אולי ניסית את האושר ממני לקחת,

ואולי בעצם ניסית לשכוח אותה.

בין כל רגע של אושר היו רגעים של מחשבה,

ומה היה קורה בעצם אם לא היית בא?

ולאחר כל סולם קטן שהעלה אותנו למעלה,

חיכתה מגלשה מיותרת שהורידה אותנו פי שבעה.

ובין כל הזמן שרציתי להאמין בך,

נתת לי סיבה לא לסמוך.

ובין כל זמן שבחרתי כבר לברוח ממך,

נתת לי סיבה להשאר ולתמוך.

הקשר שלנו היה כבר סולם מתמוטט,

אפילו לקצה הסולם לא יכולנו להגיע כבר אה?

ובקצה הסולם חיכתה מגלשה מעוצבת,

מאורגנת כל כך כאילו תיכננת אותה.

בסולם כבר לא עלינו, כבר לא היה לאן לרדת,

התמוטטות הסולם השאירה אותנו באוויר.

בין כל נפילה הייתה עליה משמחת,

אך הפעם לא היה מקום להסביר.

ובתוך כל דקה בה חשבתי בצד,

מחשבה איך זה שאני איתך אבל בעצם לבד.

אימפריות נופלות, נופלות לאט..