זהו אני מרגישה כבר שזה מתפרץ החוצה ובועט
אני לא יכולה יותר עם הלחץ הזה
הוא שולט בי ולא אני בו
הכוח שבי לא לוותר לעצמי נגמר..
הסיבה היחידה שאני ממשיכה בתלם היא כי אני יודעת שאם אוותר לעצמי יכאב לי כל כך אחר כך כשכבר ארצה לשקם הכל
הסטרס הזה עושה לי רע.. כמעט וכבר פעם בשבוע לבכות בטירוף הפך להיות הרגל
אני מרגישה שאין עם מי לדבר באמת
פתאום החברים הכי קרובים שאני אוהבת באמת
אפילו הם מרגישים לי הכי רחוקים
שאינם נתנים להשגה
ברגע אחד של לחץ כל הצרות נופלות עליי
והן לא יעזבו עכשיו, הן יטרידו את מחשבותיי
בא לי לזרוק הכל לפח
כולל 12 שנות לימוד והשקעה
כי למה כל זה בשביל עוד לחץ ללמוד לפסיכומטרי?
והפסיכומטרי ותעודת הבגרות יובילו לעוד לחץ באוניברסיטה?
והאוניברסיטה תוביל לעוד לחץ בעבודה שתבוא לאחר מכן
עד מתי? עד הקבר להשבר ולשבור את הראש
כבר נשבר לי כי כלום כאן לא בסדר
בא לי למות
ואני יודעת כמה קשה זה נשמע
ו"את לא מתכוונת למילים האלה באמת"
כן הייתי בבולשיט הזה של איך זה לחיות
שילוב של לחץ לחץ ולחץ
ואם בא לי לשבת יום אחד בבית? לנוח באמת?
מי ימות כבר?
נשבר לי.