אוניברסיטת החיים.

בס"ד

כמה קל לי לפעמים להיות אדישה להכל,

לא להסתכל קדימה, לא להסתכל אחור..

ואם מישהו ישאל אותי על לחצים ובעיות נוכחיים,

פשוט להגיד לו שיש דברים חשובים יותר בחיים.

לא לחוש בטוב, אך גם לא לחוש ברע.

בעצם לא לדעת מהצרות והבעיות וגם לא לדעת מתקווה ואהבה.

לא לדאוג שיהיה טוב, לא לצפות לרע.

לא לחפש אשמים, לא לבקר את עצמך.

אין מטרות. אין דרכים להשגה. אין רצונות.

לזרום עם הכל ולא הגיב על כלום.

להיות חזקה וקשה, ובו בזמן גם קלה ורכה.

לא להיות בשום מקום כשבעצם אני נמצאת בכל מיני מקומות שונים.

לא להרגיש הבדל בין דבר לדבר.

לא להרגיש צורך להשאר, לא להרגיש צורך לעבור.

להיות יציבה לטוב ולרע.

לחלוף על פניהם של אנשים כאילו לא הכרנו מעולם,

לשוחח עם אנשים כאילו לא הייתה לי כלפיהם סימפתיה או רצון להרוג אותם.

אדישות גורמת ללב חזק - לא פועם מהר מדי ולא עוצר פעימה.

אבל אדישות, היא לא הדרך שלי לבחור בה.