בס"ד
אין לי ספק בכלל שלמרות שיש לי וולנטיינס דיי בתור רווקה נטולת חבר אני יכולה להנות עם הבנות.
אין כמו וולנטיינס של בנות - אנחנו מתמרמרות ביחד, נהנות מלראות קומדיות רומנטיות מטופשות על אהבה שלא הגיעה.
ואז אנחנו חושבות לתומנו עוד כמה חודשים מהיום יעברו ללא חבר אמיתי.
אז נכון שאין מה להתמרמר - הרי יש המון בודדים בעולם, המון בנות כמונו ללא בן זוג.
ואפילו בלי שום תירוץ מיותר, באמת למי יש זמן לחבר עכשיו?
זה הזמן לחשוב על עצמך, לגבש דעות, לגבש רצונות, ללמוד ולהכיר אותנו,
וזאת לפני שנכיר כל אדם אחר בעולם.
כשאגיע למערכת יחסים - אמיתית סוף סוף - אני רוצה להגיע מוכנה.
אני רוצה להיות סוף סוף אני האמיתית.
אני רוצה למצוא אחד שיוכל לקלף אותי קליפה אחר קליפה בפניי,
לעזור לי לגלות מי אני, ודברים חדשים בי אפילו אחרי שכבר גיליתי בעצמי.
ללמוד יותר מי אני.
ואני, אני אוכל למצוא בו מה שאף אחד אחר לא ראה מעולם.
ואני אומרת לעצמי - טוב נו, יש למה לצפות עד הוולנטיינס דיי הבא..