אז ככה, קודם כל אני ייתן לכם כמה פרטים עליי,

אממ שלום, רוני נעים להכיר :)

אני בנאדם דיי נחמד לאנשים שנחמדים אליי אני שונאת צבועים שונאת פוזות, שונאת סטיגמות והדמיות כלפיי בני אדם.

הדבר הכי מרושע שיש- שנאת חינם.

הדבר הכי מצחיק- אמא שלי שהיא בעצבים D: , וthe 70s show הם פשוט הורגים..

הדבר הכי מגוחך- הורים.

דבר שמרגיע- מוזיקה טובה (ושאני אומרת טובה אני לא מתכוונת לסרט הודי של עידן יניב ודנה אינטרנשיונל, וגם לא ל"שיו איזה כיף הקיץ בא")

הדבר שמרגש אותי- המבטים שלו (עליו אני יספר בהמשך), וצלילים המופקים מגרונם של יובל מנדלסון, חמי רודנר וענבל פרלמוטר.

זהו סה"כ..

אממ אז ככה שעתיים ראשונות למדנו כל ה4 שע' אחרייזה היו לנו חופשיות, שזה היה דיי, איך לומר פאאאאאאן D:

בביה"ס הסמוך לנו לא לומדים בגלל השביתה ואמרו להם שהם צריכים להשלים את זה בחופשות, ואני התקוממתי כהרגלי, כאילו למה התלמידים צריכים לסבול בחופשה שלהם הקרן אור מכל הלימודים המסריחים האלה, המבחנים העבודות הציונים הציפיות..

בגלל הגחמות של המורים ??

זה באמת לא מובן.. בקיצור אני וידיד שלי הסתובבנו עם האופניים שלו בכל ביצפר ככה שרפנו שעתיים אחריי השעתיים האלה ראיתי את חברה שלי , החברה הכי טובה שלי, והלכתי איתה לחדר אוכל לשרוף ככה עוד איזה 20דק' באכילה חח אחרייזה חזרנו לביה"ס והיינו בכיתות של י' והלכנו לכיתה הקטנה כי זאת הכיתה היחידה שיש בה מזגן, ראינו שם עוד כמה י'דניקים והיינו איתם אחריי חצי שעה הצטרפו כמה מהי"אניקים, הצטרף מישהו שהיה איתי בקטע וחבר שלו, מישהו לא חשוב אני סתם מאוהבת בו 3 שנים.. והוא שם זין.

בקיצור שרפנו איתם חצי שעה אחריי חצי שעה ואז כל אחת התפנתה לביתה :)

והיו עוד כ"כ הרבה דברים ביום הזה אני מפחדת לכתוב יותר מידיי כי אז אני יחפור והמחשב שלי ייתקע.. :/

אז.. נראה אותכם :)

צ'או קוזינות..

אממ וואו, אז מאיפה להתחיל..

הייתי בביה"ס לא כ"כ למדתי היום, זה היה יום עצוב בעיקר אבל ניסיתי למצוא את האופטימיות ביום הזה, הגעתי מאוחר בטרמפים לביצפר מכיוון שקמתי מאוחר ואיחרתי את ההסעה אז אמא פשוט אמרה לי "אין בעיה, לכי לשער תתפסי טרמפים אני לא מסדרת לך דרך לבית ספר" אז עמדתי בשער ועצרתי דתי חמוד צעיר כזה שמעתי מהרדיו שלו בשחיקה וצלילים חלשים את השיר "באה מאהבה" (יהודית רביץ) אז אמרתי לעצמי, או, הוא כבר לא יאנוס אותך.

עברתי את השיעור הראשון באטרף של השוקו בבוקר, הייתי אומרת שהשוקו טיפה עלה לי לראש.

בשיעור השני הברזתי ואף אחד לא ראה אותי וחברה שלי שהיא אפעם לא הבריזה, הבריזה איתי הפעם אז ככה שהחלק הזה של היום היה אחלה :)

בהפסקה היה לי יותר קשה כי ראיתי את הבנזונה ששבר אותי ולא עמדתי בפניו וכל הזמן הצלילים הדהדו לי בראש "הוא דלוק על גילי גילי גילי" אבל הסיפור הזה בהמשך.

אחריי זה המורה שלנו ארגנה הסעות להלוויה של אבא של חברה שלי מהכיתה, כן לא נתפס:/

אני ועוד שתי חברות שלי הלכנו לשם, לפניי זה היינו בחדר אוכל (כן זה קיבוץ :]) אכלנו והלכנו לבית של חברה שלי היא באה יותר מאוחר עם חבר שלה ואותו אני שונאת, היא הראתה לו את הציור שציירתי אותו ואותה חחחחח בקרוב אני יצלם ויעביר למחשב וישים את זה בבלוג פשוט אומנות, דה וינצ'י.

הלכנו להלוויה, וואי, איזה חלק עצוב זה לא נקלט, ממש לא נקלט.

"אתמול בדיוק דיברתי עם אבא שלי ועשינו שיעורים בתנ"כ ביחד והוא אמר שאני יכתוב לו את ההספד" אח של חברה שלי כתב לאבא שלו שנהרג :/ בקול רועד ודמעות זולגות.

אז בקיצור אני לא יודעת איך לסכם את היום הזה..

זה היה יום משוגע במקצת,

שיהיה לכולם יום טוב וחיים נפלאים.