רק אתמול
דרכי היתה ברורה לי, כן
לכאורה, משלתי בחיי
מישהו צחק עלי
מישהו אולי
משתעשע על חשבוני
מישהו צחק עלי
ושלח אותך אלי
איך זה הפכת
על פיו את עולמי.
-
דברים מתהפכים לי
בלי שיש לי שליטה עליהם.
לפעמים אני חושבת שאין דבר כזה,
הכל בידיים שלך
וברגעים כאלה אני חושבת שאולי זה לא נכון.
לא תמיד.
הנה, עכשיו מבחינתי זה היה הכיוון,
זה היה הנכון, הרצוי ולשם שינוי גם המצוי.
ונהרס. כי יש מציאות בדרך.
אני לא מחבבת את המציאות הזאת.
תמיד זה הורס לי.
אני ריאלית. זה טוב וזה רע.
יש לי את ההבנה שזה לא יכול לקרות,
שהאשליות והפנטזיות יקחו לי זמן שכרגע יקר לי,
והתעסקות בדבר שלא יקרה זה דבר שלא נחוץ לי. לא כרגע, בכל אופן.
וזה רע.
כי אני רוצה לחלום, ואני רוצה לקוות שאולי יש איזושהיא טעות ואני אגלה אותה
ואפעל בדרך שהייתה לי לפני כן.
אני יודעת שאני לא יכולה להפסיק את המחשבות,
את הרצון,
את המשיכה
אבל אין ברירה. אני חייבת.
עד שהרגשתי שאולי יכול להיות לי משהו אמיתי.
אני רוקמת חלום ליל קיץ כיד הדימיון.
חשבתי על השורה הזאת שוב ושוב בימים האחרונים בלי קשר לכלום.
הרגשתי שהיא מתחברת אליי והיא נכונה לי. ולא ידעתי למה. לא היה לי הסבר.
לא קרה כלום שייתן לי משהו שיקשר אותי למשפט הזה.
ועכשיו זה ברור לי. איזה אבסורד.
-
קצר. ומאכזב יותר מכל השאר.
אני חייבת להבין למה הדפוס הזה חוזר על עצמו?
אולי יש לי דרך להקל על עצמי,
לגרום לעצמי למשהו טוב ואמיתי ובעיקר אפשרי.
אני חייבת להבין את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-