עליתי אתמול על תאוריה מאוד מעניינת
על הקשר שבין החברים שלי לעבודה שלי.
זאת התאוריה הכי טיפשית שהופיעה לי במחשבות (ויש לה תחרות קשה על התואר...)
אבל באופן מפתיע, היא הוכיחה את עצמה היום!
כמובן, שאני כמו שאני לא יכולה לפרט כאן על התאוריה
וגם אם יכולתי זה לא היה קורה כי היא באמת שוברת שיאים.
-
משהו בי משתחרר שם.
לא משתחרר, מרפה.
-
הם גרמו לי לחשוב היום על הרגע הזה שאני אגיע
וישאלו אותי את מה שישאלו את כולם.
ואני אענה את האמת...ואני שונאת את האמת הזאת.
ואולי אני אשקר קצת ואני שונאת לשקר ואני לא משקרת. בכלל. קשה לי לחשוב על השקר האחרון שסיפרתי.
אני לא יודעת לשקר.
אם ממש צריך אני יכולה לסלף את האמת אבל לשקר...אני צריכה קורס לפני זה.
-
אני חושבת יותר מידי.
חזרתי היום לתקופה שהבנתי עד כמה.
-
באופן מפתיע (או שלא) הפוסט יסתיים הפעם עם חיוך.
קצת אופטימיות לא הרגה אף אחד...לא הרבה בכל אופן 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-