Hidden Truth

השעה מאוחרת, הרחובות ריקים מאדם
לאורך הטיילת הפנסים דולקים ואפשר לראות את הים
ואתה מרגיש, שאתה האיש הכי בודד בעולם
מוצא את עצמך הולך נגד הרוח

-

דיי לבד.

כולם קצת משתנים לי. מתבגרים.

בשני מישורים אני עוקפת אותם בשני צעדים
ובשני מישורים אחרים אני נמצאת בסוף התור.

אני מצליחה למצוא את עצמי בתוך זה.

כשאנשים כותבים שהם דיי לבד זה ישר מעלה קונוטציות שליליות,
כאילו יש משהו שלילי בלהיות לבד. זה תמיד נאמר כדבר רע.

אלא אם כן מישהו משייך את זה לזוגיות ואז אומר בנימה מתנצלת שדווקא טוב לו קצת לבד.

אז דווקא טוב לי לבד.

הפנסים דולקים. אני מתחילה להרגיש את זה.

-

אף מכונית לא עוברת גשם שוטף את העיר
הרוח מתגברת ועושה שמות ברחוב שאתה מכיר
ואתה שיכור שרועד מקור ונכנס עם הראש בקיר
אתה לא היחיד שהולך נגד הרוח

על השקט הזה חייבים לשמור לי.

אם יעשו שוב שמות ברחוב שאני מכירה
אני לא יודעת עד כמה אני אוכל להחזיק הפעם.

אני מרגישה אגואיסטית מהמחשבה על זה. וזה נכון, זה אנוכי מצידי להגיד את זה.

אבל אני לא חושבת שיש לי מספיק כוחות לעוד סיבוב.

בפעם הקודמת הייתי גיבורה גדולה שלא מראה שקשה לה ובוכה רק כשממש קשה,

רק בלילה כשאף אחד לא רואה או שומע.

הכל יצא כשהסתיים.

אין לי כוחות לעבור את זה שוב.

אני רוצה את השקט שלי.

אני רוצה את הפינה שלי במקום שלי.

ברחוב שאני מכירה. ואוהבת. וחרדה למהות שבו שלפעמים נראה לי שרק אני מבינה.

אני והאנשים שאני טורחת לשתף אותם ואז הם מבינים ומעריכים את מה שמסביב.

-

הולך נגד הרוח, המדרכה מתנדנדת
אני סומך על הגשם שימשיך לרדת
שתעלה השמש, אהובתי, אל פחד,
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

אני לא יודעת אם אני מחכה לשמש או לחושך.

הנקודה הזאת בחיי דיי באמצע. קצת טוב וקצת פחות.

אני נוטה לראות דברים בצורה חיובית ולהוציא מסיטואציות את הדברים הטובים שבן.

אם אני ארגיש שחשוך לי אני אשמח

כי זה אומר שתכף תגיע השמש

ואם אני ארגיש ששמש לי אז אני אשמח

כי הכל יהיה לי מואר יותר, לא?

אין הרבה מקום לטעויות.

אני שומרת על סטטוס מחוייך רוב הזמן

לפעמים נראה לי שאני עושה טעות שאני לא נותנת לקצת חושך להיכנס

כי גם המכה של שמש אחרי חושך מעלה את החיוך הכי אמיתי שיש.

בא לי על החיוך הזה.

-

הכל שטויות, אני מחזקת את החיילים שלנו ומקווה שיהיו לנו ימים מלאים בשקט.

קצת באיחור אבל שתהיה שנה מעולה!