אז הטוב, השלווה והשקט מהפוסט הקודם
הוחלפו ביומיים שבהם אני מרגישה שאני על סף דמעות
ותוהה למה אנשים מתעקשים להציק לי דווקא כשאני ככה?
שלשום זה הגיע למצב שנחנקתי מדמעות כשחזרתי מהעבודה.
אין לי סיבה טובה מספיק למצב הזה.
אני משערת שזה בעיקר לחץ, הרבה השפעה של מה שקורה בעבודה
ושאר מצבים שעושים לי לא נעים. ההתנהלות שלי בחלקם היא זאת שבעיקר לא נעימה לי.
רציתי לכתוב ציטוט ממש מלודרמטי משיר של אפרת גוש
אבל זה יהיה לא רלוונטי באמת ואובר מלודרמטי לסיטואציה האמיתית
אז ויתרתי.
הפסקה זמנית. אני מסרבת לשקוע במצב רוח המבאס הזה.
כבר כתבתי על זה כאן שאולי אני צריכה את זה.
מאוד קשה למצוא אותי במצב כזה כי אני משתדלת נורא להתנער מזה כמה שיותר מהר
אבל אני חושבת שזה גורם לחוסר איזון ואולי אני צריכה קצת את האיזון הזה.
זה קשה, אני בלתי נסבלת לעצמי ברגעים כאלה.
אני לא חושבת שאנשים סביבי מרגישים את זה. בטח לא כמוני. אני קשה בעיקר לעצמי כרגע.
אני מתגעגעת לחברים שלי.
-
I need somebody.
תחת כל שמיים כולנו בני אדם
חיים עם פחד בעיניים בכל גיל ובכל זמן
אם צלצלי, אני לוחש לך, אעוף אלייך כמו טיל
להציל אותך מכל הרשע, רק מי יציל אותי?
I need somebody
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-