כתבתי אתמול פוסט.
הכי ארוך, שונה, אמיתי שכתבתי אי פעם.
אני חושבת שזו הייתה הפעם הראשונה שבכיתי בזמן שכתבתי.
וגם שם כתבתי שאם מישהו שמכיר אותי היה נכנס הוא לא היה תוהה לשנייה אם זאת אני או לא.
זה היה ברור.
כתבתי בלי מחסומים, בלי קודים, מילים ועוד מילים והבפנים שלי היה על המסך.
הכל היה כאן.
מחשבות, רגשות, תקוות, פחדים, הבטחות.
וזה לא נשלח.
שלחתי את זה והיה כאן משהו שלא נתן לזה להישלח.
יכולתי לשחזר את זה.
ואז זה כבר לא היה אמיתי יותר.
זה היה משוחזר. מזוייף.
וזה לא אמור היה להישלח, כנראה.
כנראה שלא אמורים עדיין לדעת שזו אני.
אז אם שקלתי לתת את הכתובת לחברה קרובה... עבר לי.
זה לא יקרה בקרוב.
אבל זה לא משנה.
הייתי חייבת לפרוק. פריקה עצומה.
ופרקתי.
וקיבלתי תוך כדי כמה החלטות.
אז גם אם הפוסט הזה נמחק
זה היה הפוסט שהכי אהבתי
והכי עזר לי והיה הכי משמעותי בשבילי.
שתהיה שנה טובה.
אני התחלתי אתמול משהו חדש.
פרק חדש בחיים.
שנה טובה לכם אנשים!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-