לאכזב אותי ככה.
שלחת לי הודעה בלילה ואת רוצה שנדבר
ואני לא חושבת שאת מבינה עד כמה איכזבת אותי.
היה לי חשוב שתהיי אתמול,
רציתי שתהיי חלק ממה שעברתי.
תמיד היית שם בשבילי. אני לא יכולה לשכוח לך את זה.
אני גם לא רוצה.
גם אני הייתי שם בשבילך. תמיד.
אז איפה זה השתנה?
למה עכשיו כשאנחנו מדברות זה שונה?
אני אפילו לא יודעת להגיד איך זה שונה.
אני רק יודעת שלי היה חשוב להיות איתך באותו הרגע בדיוק
ושאת בכלל שכחת מהרגע שלי.
אולי זו רק ההתחלה? אולי את מתחילה לשכוח אותי.
לשכוח אותי, את כל השנים שעברנו יחד, את כל מה שאני שהכרת.
אולי הם מתחילים להשפיע עלייך.
אני מפסיקה להיאבק.
הכדור עכשיו בידיים שלך.
אני רק יודעת שלי חבל לזרוק את כל השנים האלה לפח.
חברה הכי טובה
של שנים.
הקשר הזה מועיל לך הרבה יותר מאשר לי,
ולא רק שזה לא מפריע לי- זה גם מה שאני בוחרת.
והוא עוזר גם לי, אני לא כפויית טובה. את המקום שלי לפרוק בו.
אבל די. את כבר לא המקום היחידי.
אני מתחילה לשחרר כי כבר דיי לוחץ להישאר ככה.
ואני ממשיכה להיאבק על זה כי זה חשוב לי ואני יודעת שגם לך.
אבל שכחת אותי באחד הרגעים הכי משמעותיים שלי.
אני מפסיקה להיאבק
ואני פוחדת כל-כך
שאת לא תעשי את העבודה במקומי
ושנאבד אחת את השנייה
ואת הקשר השונה הזה שיש ביננו.
אנחנו באמת כמו אחיות.
כשכולם חושבים שחברות שהן כמו אחיות
קוראות אחת לשנייה "אחותי" בכל פעם שהן מדברות,
אנחנו מוכיחות שזה ההפך.
אנחנו כמו אחיות גם בלי כל הכינויים הטיפשיים האלה.
מי בכלל מתעסק עם השטויות האלה?
כל-כך איכזבת אותי.