זה ייקח לי קצת זמן.
אני מרגישה כל-כך רע עם העובדה שלא הייתי שם בשבילך.
ואני משערת שהכל התחיל באותה התקופה שהדברים התפרקו.
ואיך יכולתי להתעלם? לא לראות...איך יכולתי לא לראות?
עיוורת.
אני מצטערת.
אמרתי לך את זה ואני אגיד את זה עוד אלפי פעמים אם אצטרך.
אני מצטערת.
אני מתביישת בעצמי שלא ראיתי.
אני לידך עכשיו והעיניים שלי נשארות פקוחות עכשיו, אני לא מצמץ לשנייה. את תראי.
הכל כאן מתחיל ב'אני' כשאני אפילו לא העניין. את העניין.
וקשה לי לעכל שהיית צריכה לעבור את זה. שלא יכולת להניח עליי את הראש כי הייתי עיוורת מידי.
ופתאום הכל היה מוחשי. הכל.
כשהיא סיפרה לי את זה אני לא עשיתי עם זה כלום. הכחשתי.
אני אפילו לא זוכרת מה עבר לי בראש.
חשבתי שאסור לי להאמין לה, כמו שתמיד חשבתי, שהיא לא אחת שמאמינים לה.
חשבתי שזו שמועה מגעילה ולא מאמינים לשמועות.
חשבתי שזו עוד דרך לקרב ביננו.
חשבתי יותר מידי במקום לפעול.
זה הסוף.
את לא לבד ואת לא תהיי שוב לבד בזה.
אני לא אתן לעצמי לאכזב שוב. אותך ואת עצמי.
אחד האנשים הכי חשובים בחיים שלי נפל לידי בלי שאני אתפוס אותו.
כמה עיוורת יכולתי להיות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-