אני מרגישה כמו קלישאה מהלכת.
רק מגיע החורף ופתאום כולם נהיים רומנטים משהו
וזקוקים לחיבוק באופן נואש משהו.
אז אומנם אני לא רומנטית כרגע ולא נואשת
אבל אני מודה שבא לי חיבוק.
לבד לי.
הרחקתי את כולכם ואני צריכה אתכם עכשיו.
זה מגעיל מצידי לעשות את זה,
אבל זה בלתי נמנע.
יום אחד אולי אני אצליח לבקש סליחה על זה שאני פוגעת בכם
כל פעם מחדש.
*
שיקרתי לך.
אמרתי לך שרק שתיכן נשארתן איתי
וזה לא נכון.
זו רק את.
כי את היחידה שמסוגלת להרים אותי ושרוצה להרים אותי
כי קשה לך לראות אותי למטה.
ואני מתה מפחד שזה ייהרס. שיהרסו את זה.
וזה פחד מבוסס.
אני מקווה שתהיי חכמה מספיק כדי להבין עד כמה זה יפריע לי,
במיוחד אחרי כל מה שאת יודעת.
אני מקווה שאת יודעת שאם תעשי את זה
אני בחיים לא אוכל לסמוך עלייך וכל השנים האלה ייזרקו כמו כלום.
אני מקווה שאני לא טועה
בזה שאני סומכת עלייך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-