מרגיש לי כאילו עברה שנה מהפעם האחרונה שכתבתי כאן.
כל כך הרבה השתנה.
חזרתי למקום שלי, לפינה שלי, להכרה שלי.
אני ישנה בלילות.
אני ישנה טוב ואין לי נדודי שינה ואני לא מפחדת לחשוב ואני לא מתעוררת באמצע הלילה.
כל כך טוב ככה.
אני מתעסקת הרבה עם שאלות לגביי העתיד שלי.
אני לא יכולה לדעת מה הדרך הנכונה אז הכל הולך אצלי בניחושים.
אני מנחשת שאני אוכל לעמוד בזה, שאני אסתדר עם הלחץ, שאני אוציא ציון מספק, שאני אתקבל, שאני אצליח, שהכל יהיה טוב.
אמונה נאיבית?
אני מאמינה שהכל יהיה טוב והכל יסתדר לטובה.
אני פוחדת למוות שזה לא יקרה ואני אמצא את עצמי בגיל 40 עובדת במשרד כפקידה או שאתגלגל למקצוע שאני לא אהנה בו. שאני אעבוד בשביל להביא כסף ולא כדיי להרגיש שאני מתמלאת כל יום מחדש.
חשבתי בהתחלה שזה בטח יהיה פוסט נורא קצר כי אין לי הרבה מה לכתוב.
הכל חזר להיות כמו שהיה, קצת יותר טוב-קצת פחות טוב אבל בערך אותו הדבר.
מסתבר שכשאני מתחילה לכתוב כאן זה פשוט יוצא החוצה. פתאום אני מעסיקה את עצמיט עוד קצת בשאלות על העתיד שלי.
אני נורא עייפה ואני צריכה להישאר ערה 
תחזיקו לי אצבעות שאני אקבל את הזימון שביקשתי. בבקשה.
הלוואי שאני אקבל את זה. הלוואי.
יום טוב יקיריי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-