כשחשבתי עלייך
בכל זאת היה
למרות שהייתי לבד.
יש לי מישהו אחר לחשוב עליו.
אני לא יודעת אם זה טוב או רע...זה מוזר.
זה מוזר כי זה לא אתה.
זה טוב כי זה לא אתה, וכבר לא אכפת לי מי זה יהיה
רק לא אתה.
וזה רע. זה רע.
כי אני לא יודעת מתי אני אראה אותו בכלל (לא שאיתך אני יודעת...),
אני לא יודעת אם אני אראה אותו בכלל.
למען האמת אני לא יודעת כלום עליו או על המצב.
אני בכלל לא בטוחה שיש מצב.
אני בכלל לא בטוחה שיש.
אני בכלל לא בטוחה.
אני רוקמת
חלום ליל קיץ כיד הדמיון.
אני טיפשה. מאוד.
כי אין לי כלום.
כלום.
אני עוברת ממחשבה אחת לאחרת,
מחלום אחד לשני,
מפנטזיה לפנטזיה,
מתקווה לתקווה
בשביל כלום.
אני הרי יודעת מראש מה יקרה ומה לא. בעיקר מה לא.
ואני עדיין לא מתייאשת, ובשביל מה?
זה לא עוזר לי.
אולי בכמה רגעים האלה אבל אחר כך כלום.
במקום זה אני נשארת תקועה באותו המקום,
לא זזה.
כאילו קיבעו אותי לאדמה ואני פשוט לא יכולה להשתחרר.
שמישהו יבוא כבר.