לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות
עם זה כלום
זה היה אצלי בידיים
ולא יכולתי לעשות כלום
ולא יכולתי לעשות משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן
בסינור לצוואר וחוזר על השאלה
מה עשית עם זה שואלים לאן
בזבזת את כל זה
היה לך סיכוי
ועכשיו תצטרך להתחיל הכל מחדש.
יונה וולך.
*
תחושת החמצה.
תחושת החמצה שמרגישה נכונה.
כן, זה תיאור נכון.
אז אני מרגישה פספוס
ותוך כדי כתיבה אני נזכרת בעוד ועוד פספוסים
אבל הכל מרגיש לי נכון.
כל פספוס הכי קטן מרגיש לי שזה שיעור,
שיש סיבה לפספוס, לכשלון, לאכזבה הרגעית שמהולה בתחושה
שהכל בסדר, וזה לא נורא
וזה לטובה.
פספוסים זה לא תמיד לרעה.
אז פספסתי ולמדתי את הלקח ולמדתי
מה לעשות ומה לא.
ופעם הבאה אני אצליח. או אפספס שוב ואלמד שוב.
הרי זה ברור לי שבסוף אני אגיע.
אני חייבת להגיע.
אני מרגישה שאני מלאה בכל כך הרבה אופטימיות ושמחה
שטוב לי.
גם הדברים הרעים שקורים לא מורידים לי את החיוך.
שימשיך ככה 
שימשיך ככה לי ולכם 
פסח שמח 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-