ואני פתאום מבינה שאין לי מקום לעצירות
וזה ישר מלחיץ אותי ואני מנסה לראות אולי בכל זאת
אארגן לעצמי עצירה קטנה בדרך.
אני מקווה שאני אצליח להמשיך רצוף,
בלי עצירות,
בלי להתעייף,
לקחת נשימות עמוקות בין לבין וללכת על זה בכל הכוח.
*
אני מרגישה שאתה מנסה להתחמק ממני
ואולי זו רק ההרגשה שלי כי אני תמיד במרכז,
כי קשה לי להבין למה עוד אתה מתחמק אם לא ממני.
אולי זו אגואיסטיות אבל זו ההרגשה שלי וקשה לי איתה.
אילו יכולתי הייתי אומרת לך שאתה יכול להרגע,
כי גם אני מנסה להרגיע את עצמי ולגרום לעצמי להרגיש כאילו
לא אכפת לי מה יקרה מהכיוון שלך,
אני ממשיכה קדימה.
במובן מסויים זה נכון
במובן אחר אני מנסה ליצור את המפגש
בהמשך ישיר למובן האחר אני יודעת שכשיהיה מפגש כזה
זה עלול לצוף שוב.
נמאס לי להילחם בעצמי, אני לא מוצאת לזה טעם יותר.
אז זה יצוף, אז מה?! מה תהיה שונה הפעם הזאת מפעמים קודמות?
או שזה יישאר באותו מצב או שזה יתפוצץ. לטוב או לרע.
no big drama.
הכל עובר על ידי, הכל חפיף ,הכל לא נוגע.
בך לא נוגע.
אני מוצאת את עצמי מריצה שורות (לא כאלה 
) שכתבו כבר
ומרגישה כאילו זה היה צריך לצאת ממני או שזה סתם נוגע בי עד כדי כך
שאני מוצאת את עצמי על סף דמעות.
*
חשבתי על זה היום,
עד כמה באמת אני יכולה לתת מעצמי למקצוע הזה.
חשבתי על כל המכשולים שאנשים יציגו בפניי בכניסה למקצוע, כל מה שהצלחתי לחשוב עליו בכל אופן.
אף לא אחד מהם נראה לי כמכשול,
הכל נראה לי כמו דבר שאני רוצה לעצמי.
אני צריכה להיות שם, זה מרגיש לי בבטן ולא רק לי.
הפעם אני לא אבקש מכם להחזיק לי אצבעות כי זה עלול לקחת קצת זמן והאצבעות שלכם יהיו כחולות
(שזה אומנם חינני אבל בכל זאת...)
רק תחכו איתי לטלפון שאני מחכה לו. רק לזה.
*
הכל כאן משתנה ואני מרגישה שאני משתנה בהתאם,
שאני עוברת משהו יחד עם הכל מסביב. זה טוב.
משהו בי נפתח, השתחרר.
אולי זאת תהיה ההתחלה. הלוואי.
*
אני מוצאת בכם נחמה בשעות האלה של הלילה,
התגובות שלכם עושות לי טוב.
אולי זה הזמן להגיד תודה?
well,
תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-