Hidden Truth

אני יציבה.

הכל הולך כל כך טוב, הכל מסתדר לי במקום.

אולי זה מאוחר וזה לקראת הסוף כבר אבל זה לא משנה,

העיקר שזה קורה.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא

החיוך לא יורד מהפנים וזה בגללי.

יש לי זמן לטפל בדברים שהזנחתי או שלא הזנחתי אבל לא טופלו כראוי,

אני עסוקה בדברים שנותנים או יתנו לי הרגשה טובה.

עושה בשביל עצמי.

עושים בשבילי ואני מעריכה את זה, באמת שאני מעריכה (וגם דואגת להראות את ההערכה).

הכל טוב.

הסתבר לי שהדברים ברורים יותר ממה שחשבתי.

זה היה שלשום בלילה שקיבלתי את ההכרה הזו בבום

חשבתי ודמיינתי וחלמתי וקיוויתי ורציתי
ופתאום
הבנתי שזה הכל בראש שלי.

הדברים בכלל לא מבולבלים, הם מאוד ברורים וזו אני שמבלבלת אותם.

אז עשיתי סדר בראש

והחלטתי להיות חזקה והצלחתי לעמוד בזה.

ואדישות נהייתה חלק מהעניין ואני מרגישה עם זה בסדר,

הצד השני קצת התבלבל, נראה לי,

אבל זה בסדר.

בסופו של דבר גם אם אי פעם היה שם משהו
והיה
זה לא יכול לקרות.

שלווה.

ובעיקר, שקט.

איתה

היא גרמה לי להבין,
כמו שתמיד היא מצליחה לעשות,

שאני מפספסת משהו.

היא הטיפה לי על זה שאני עוצרת את עצמי,

שאני לא עושה מה שאני מרגישה,

שאני מונעת מעצמי דברים כדי לא לפגוע באחרים.

לפעמים היא זורקת לי מילה אחת

שגורמת להכל להיות מובן,

כמו מגדל קלפים יציב שברגע שמפילים קלף אחד

כל המגדל נופל.

לא היה לנו הרבה זמן לדבר

אבל כשהיא אמרה את זה זה הרגיש כאילו

באמת חשוב לה שאני אעשה את הדברים האלה,

שאני אחווה את זה, ארגיש את זה ולא אפחד.

תמיד היא גורמת לי להתעורר,

אני מקווה שאני אצליח להקשיב לה.

יש חברים שפשוט טוב שיש לך אותם לצידך.

*

יום העצמאות היה נחמד.

המון עליות וירידות ליום אחד אבל בסך הכל היה נחמד מאוד.

כמה תוכניות שבסוף בוטלו,

כמה תקריות לא נעימות,
כמה חברים שלא יצא לי לראות,

אבל בסך הכל הרבה חברים, הרבה צחוקים, הרבה ביחד, הרבה כיף.

ועד הפעם הבאה-

יש לנו ארץ נהדרת