לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Hidden Truth


אני.

Avatarכינוי:  -Jade-

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: .. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אין לי מקום


לוותר

לוותר

לוותר

 

אין לי מקום

אין לי מקום

בשבילי.

*

 

הזדמנות שנייה בשום מחיר היית רע היית טוב אלי,
פה נגמר ושם התחיל קשה, לראות הכל פשוט קרוב מדי
מחשבות שקופות אני אוויר, כל כך חשוף רואים הכל עלי,
גם אם בחללים שונים הרבה כתובות הכל תמיד רחוק מדי

אין לי מקום, אין לי מקום, בשבילי

הזדמנות שנייה מילים יפות בלי משמעות אתה קורא אלי,
תמונות של ציפורים ומזרונות קרים טובעים בתוך קירות זהב,
כיבוי אורות הכוכבים מביא אותי לבוקר שנופל עלי,
בפנים ריקות נושא פרחים אתה חוזר אתה בא אלי.

 

*

אני אוהבת את הכתיבה של עופר מאירי.

 

*

אני מרגישה שזה חסר טעם,

שאני עומדת על סף, ממש כמו שהיא אמרה,

אני עומדת על סף של דבר לא ידוע לכיוון לא ידוע ואני מרגישה שכל צעד יכול

להרים אותי הכי גבוה שאפשר

או להפיל אותי הכי כואב שיכול להיות.

הבטחתי לעצמי שאני אהיה חסרת פחד ואני מצליחה לעמוד בזה,

אני מצליחה להתגבר על עצמי ועליו, על הפחד,
אבל איך אפשר לא לפחד כשאני עומדת להיות בלי כל מה שאני מכירה?

 

המסגרת הזאת שאני בועטת בה בלי הפסקה

ואני מרגישה כאילו כל שנייה בה שואבת ממני כל טיפת אוויר שעוד נשארה בי
היא מסגרת שמחזיקה אותי לא לאבד את עצמי.

כאילו עכשיו, כשמגיע הסוף אין לי כיוון ממשי.

אני יודעת מה אני רוצה, אני מאוד מכוונת אבל מהכוונה והתיאורטי לתכלס זו דרך ארוכה ומפחידה.

היא אמרה שאין לי מה לפחד מהדרך כי היא לא תהיה לי קשה, אני אגיע.

משהו תמיד ידע שאני אגיע אבל מה אם זו רק תחושה בי? מה אם ככה מרגישים כל מי שרוצים מאוד?

יש בי כל כך הרבה שאלות ברגעים האלה, בימים האלה.

קשה לי להניע את עצמי ואני צריכה ורוצה להניע את עצמי. קשה לי לזוז.

 

אני מתחילה לחשוב על כמה כיוונים על הזמן שלפני הצבא אבל זה מתקרב בצעדי ענק ואני צריכה להתחיל לפעול.

מאיפה בא לי עכשיו הצבא הזה?

איך ילדים בני 18 יכולים בכלל להיות מוכנים לדבר הענק הזה? מה אני ומי אני ואיך אני עומדת להיות שם? וזה מקום שכל כך משנה אנשים ואני בכלל לא בטוחה שאני רוצה את השינוי הזה.

מי בכלל רוצה לגדול או להתבגר? יאללה, זה מפחיד אותי כל כך. והמחשבות האלה מעלות מחשבות על זקנה ופרנויות מהעתיד ומה אני כן אצליח ומה אני לא אצליח ואני מרגישה כאילו כל שאיפה שלא תמומש אצלי תרסק אותי.

 

אני יודעת בדיוק איך אני רוצה את החיים שלי אבל הרגליים על הקרקע, אני יודעת שהחיים לא צפויים ולא כל מה שאנחנו רוצים יקרה בדרך שאנחנו רוצים אבל זה אומר שדברים לא צריכים להתממש?

 

כל כך הרבה שאלות.

אחרי תקופה קצרה שלא הייתי כאן מסיבות כאלה ואחרת יצאה הפריקה הזאת, אין לי מושג מאיפה.

אם אתם חושבים שזאת אני...תצאו מכאן, תכבדו את טיפת הפרטיות שעוד יש לי ותצאו מכאן, אני לא יכולה שאתם קוראים אותי ואת הפחדים שלי.

 

"פרנויה זו מחלה קשה. פרנויה שדים במגירה."

 

תכף אני ארצה שתלכו מפה

שאוכל כבר ליפול בשקט

שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונישבר לאט.

 

לפעמים מילים שכתבו לפניי מתארות כל מה שאני רוצה להגיד. וקצת יותר.

נכתב על ידי -Jade- , 29/6/2008 22:32   בקטגוריות אם אין אני לי..., אמביציה, אני, חיים, לקראת סיום, מאיפה זה בא?, מבט, מהתחלה, מחשבות, מילים של אחרים, משמעותי, סוגיות תהיות ושאר ירקות., סוף הוא תמיד התחלה, סיום, סיכונים, פחד אמיתי, רגשות, צבא, שחרור קיטור  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שיר ב-12/9/2008 18:46
 



לשמור


אני מנסה כל כך לשמור את זה

על זה

אני אפילו לא יודעת למה.

אז לא יהיה לי נוח מאוד

ואולי התא שמתאים לי

לא מתאים לכולם

אז לא יהיה לי נוח.

אני לא לבד.

 

*

איזה משחרר היה היום הזה.

חבל שזה לא נמשך כמו שרציתי

אבל הכל לטובה.

והכל יקרה.

 

אני מתקרבת לסוף

ואני מתה מפחד.

מתה מפחד.

 

למצוא את עצמי

להתפקס

לא לפחד

להעז

וכל הזמן המחשבות שאולי

לא אצליח ואני לא אעשה כלום כל התקופה הזאת

ואני אהיה לבד.

אני פוחדת מהלבד הזה כי אני לא רוצה אותו

ואני בוחרת בו בלית ברירה במצבים האלה.

 

אני מקווה שיהיו לי כוחות להתעלות על עצמי

ולא לפחד.

 

פחד זו הצרה שלי.

פחד.

 

סוף שבוע רגוע מגלגל"צ  *רגווווווע*

נכתב על ידי -Jade- , 26/4/2008 00:32   בקטגוריות to sum up, V, אם אין אני לי..., אמביציה, אנשים קטנים, חיים, לחץ, לקראת סיום, סוגיות תהיות ושאר ירקות., סוף הוא תמיד התחלה, סיום, סיכונים, פחד אמיתי, פחדים, רגשות, שחרור קיטור  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Jade- ב-27/4/2008 21:15
 



לא יכולתי לעשות עם זה כלום


לא יכולתי לעשות עם זה כלום
אתה שומע לא יכולתי לעשות
עם זה כלום
זה היה אצלי בידיים
ולא יכולתי לעשות כלום
ולא יכולתי לעשות משהו
אתה שומע יכולתי לגמגם
מה רציתי להגיד
יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן
בסינור לצוואר וחוזר על השאלה
מה עשית עם זה שואלים לאן
בזבזת את כל זה
היה לך סיכוי
ועכשיו תצטרך להתחיל הכל מחדש.

 

יונה וולך.

 

*
תחושת החמצה.

תחושת החמצה שמרגישה נכונה.

כן, זה תיאור נכון.

 

אז אני מרגישה פספוס
ותוך כדי כתיבה אני נזכרת בעוד ועוד פספוסים
אבל הכל מרגיש לי נכון.

כל פספוס הכי קטן מרגיש לי שזה שיעור,
שיש סיבה לפספוס, לכשלון, לאכזבה הרגעית שמהולה בתחושה
שהכל בסדר, וזה לא נורא
וזה לטובה.

פספוסים זה לא תמיד לרעה.

אז פספסתי ולמדתי את הלקח ולמדתי
מה לעשות ומה לא.
ופעם הבאה אני אצליח. או אפספס שוב ואלמד שוב.

 

הרי זה ברור לי שבסוף אני אגיע.

אני חייבת להגיע.

 

אני מרגישה שאני מלאה בכל כך הרבה אופטימיות ושמחה
שטוב לי.
גם הדברים הרעים שקורים לא מורידים לי את החיוך.

 

שימשיך ככה
שימשיך ככה לי ולכם

 

פסח שמח

נכתב על ידי -Jade- , 18/4/2008 03:15   בקטגוריות אמביציה, אם אין אני לי..., V, מילים של אחרים, מחיאות כפיים לי, מחשבות, סוגיות תהיות ושאר ירקות., שקט, תודה, אופטימי  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של -Jade- ב-24/4/2008 19:51
 



כמה עוד כשלונות


עד ההצלחה הבאה?

כמה?

 

לא התאכזבתי ממה שהפסדתי,

גם ככה לא רציתי את זה.

אבל זה עוד כשלון לאוסף.

 

הייתה לי תקופה טובה, ממש.

כל דבר הצליח לי בלי בעיה וחיכיתי לכשלון הזה

כי ידעתי שמהכשלונות אני אלמד

וידעתי שאחרי כשלון ההצלחה תהיה משמחת ויותר מוערכת.

זה נכון, אני באמת מאמינה בזה. אבל כמה עוד אפשר?

אין לי כל כך הרבה הזדמנויות שאני פשוט אכשל בכל דבר.

 

אולי אני באמת לא טובה.

אולי אני צריכה לוותר ולהתחרט על זה כל החיים שלי.

אולי זה עדיף מאשר לחיות כל החיים באשליה מטומטמת שיש לי טיפת כשרון.

עדיף להתחרט.

ואני חושבת על זה ברצינות ואני יודעת שזה לא יילך לי.

הרי אני לא אפסיק עם זה גם אם אני אנסה. זה לא בשליטתי.

אני יודעת שכל הזדמנות שתהיה לי אני אקפוץ עליה ואכשל בה.

 

אני צריכה משהו שיגרום לי לחייך.

לא חשבתי שזה יקרה לי שוב אבל חזרתי לחייך חיוכים מאולצים.

אני צריכה משהו, מישהו, מקום קטן להיאחז בו.

זה לא קל שאין לך כלום ואתה ממשיך להיכשל ולא להשיג כלום.

 

אני מרגישה כמו כלום.

נכתב על ידי -Jade- , 28/2/2008 14:26   בקטגוריות אמביציה מרוסקת, כשלון, סוגיות תהיות ושאר ירקות., פסימי, שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של צורחת בשתיקה ב-29/2/2008 08:55
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל-Jade- אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על -Jade- ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)