יכול להתרסק לך בפנים.
הייתי אמורה להישבר,
הייתי אמורה.
אני כל כך מלאת כוחות שזה לא מובן לי.
ברגע של שבירה אני מחדשת כוחות, מחדשת ברמה שלא הייתה בי אף פעם.
סוג של אושר, החוזק הזה.
*
היה נפלא.
היה קשה.
היה מכאיב.
היה מציאותי.
כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים.
כמה נכון.
אז ראיתי למי אכפת, למי לא...בעיקר למי לא.
גיליתי אנשים, גיליתי מקומות, גיליתי שאני יכולה וגיליתי שבסופו של דבר אני תמיד זוכרת דברים על הצד הטוב שלהם.
עם כל הקושי שעבר עליי והכאב והופתעתי מעצמי שאכפת לי בכלל, עם כל זה, אני שמחה שעברתי את זה.
מהדברים האלה לומדים הכי טוב.
אני מרגישה שחזרתי חזקה בהרבה שהחוזק הזה מצטרף אל החוזק מהחלק הראשון של הפוסט, אני ממש וונדרוומן 
אני לא יודעת לאן אני ממשיכה מכאן, אין לי כיוון ולו הקטן ביותר.
אבל אני אמשיך לצעוד כי בסוף אני אגיע, לא משנה לאן אבל אני אגיע...ככה אמרו באליס בארץ הפלאות ויש לי נטייה להקשיב לגאון המטורף הזה 
אז זהו, עוד התחלה חדשה בפתח...דף חדש? אולי הפעם לא יהיו בו כתמים מפעם. הלוואי.
שבוע מעולה יקיריי, תשמרו על עצמכם 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
