Hidden Truth

אני מנסה כל כך לשמור את זה

על זה

אני אפילו לא יודעת למה.

אז לא יהיה לי נוח מאוד

ואולי התא שמתאים לי

לא מתאים לכולם

אז לא יהיה לי נוח.

אני לא לבד.

*

איזה משחרר היה היום הזה.

חבל שזה לא נמשך כמו שרציתי

אבל הכל לטובה.

והכל יקרה.

אני מתקרבת לסוף

ואני מתה מפחד.

מתה מפחד.

למצוא את עצמי

להתפקס

לא לפחד

להעז

וכל הזמן המחשבות שאולי

לא אצליח ואני לא אעשה כלום כל התקופה הזאת

ואני אהיה לבד.

אני פוחדת מהלבד הזה כי אני לא רוצה אותו

ואני בוחרת בו בלית ברירה במצבים האלה.

אני מקווה שיהיו לי כוחות להתעלות על עצמי

ולא לפחד.

פחד זו הצרה שלי.

פחד.

סוף שבוע רגוע מגלגל"צ  *רגווווווע*

יכול להתרסק לך בפנים.

הייתי אמורה להישבר,

הייתי אמורה.

אני כל כך מלאת כוחות שזה לא מובן לי.

ברגע של שבירה אני מחדשת כוחות, מחדשת ברמה שלא הייתה בי אף פעם.

סוג של אושר, החוזק הזה.

*

היה נפלא.

היה קשה.

היה מכאיב.

היה מציאותי.

כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים.

כמה נכון.

אז ראיתי למי אכפת, למי לא...בעיקר למי לא.

גיליתי אנשים, גיליתי מקומות, גיליתי שאני יכולה וגיליתי שבסופו של דבר אני תמיד זוכרת דברים על הצד הטוב שלהם.

עם כל הקושי שעבר עליי והכאב והופתעתי מעצמי שאכפת לי בכלל, עם כל זה, אני שמחה שעברתי את זה.

מהדברים האלה לומדים הכי טוב.

אני מרגישה שחזרתי חזקה בהרבה שהחוזק הזה מצטרף אל החוזק מהחלק הראשון של הפוסט, אני ממש וונדרוומן

אני לא יודעת לאן אני ממשיכה מכאן, אין לי כיוון ולו הקטן ביותר.

אבל אני אמשיך לצעוד כי בסוף אני אגיע, לא משנה לאן אבל אני אגיע...ככה אמרו באליס בארץ הפלאות ויש לי נטייה להקשיב לגאון המטורף הזה

אז זהו, עוד התחלה חדשה בפתח...דף חדש? אולי הפעם לא יהיו בו כתמים מפעם. הלוואי.

שבוע מעולה יקיריי, תשמרו על עצמכם

לעצמי-
כי אני חוזרת למטה ועבדתי מספיק קשה בשביל המקום שאני נמצאת בו.

אני לא יכולה להרשות לעצמי נפילה עכשיו. לא יכולה.

*

קטע הזוי:

כתבתי כאן אחרי שחזרנו מהשביתה שקורה לפעמים שמנסים לא לחשוב על מישהו ואז השם שלו מופיע מולך בכל דרך אפשרית (כמו במקרה שלי- השם שלו חרוט בענק על השולחן).

היום זזו לי דברים עם מישהו אחר ("זזו לי דברים" זה אומר שאני מפרשת דברים לא נכון ושאני נהנית מזה ) ופתאום קלטתי שהחליפו לי את השולחן עם השם של ההוא שהיה חרוט עליו.

לא ביג-דיל.

ואז נזכרתי שבבוקר כשנכנסתי לשירותים חשבתי לעצמי "שוב אני אכנס לתא הזה כשהשם שלו מרוח בענק על כל הדלת..." וכשנכנסתי לשירותים גיליתי שהחליפו את כל הדלתות.

קטע או לא קטע? (שקט, זה קטע!)

*

אני מתה מפחד.

אני מתחילה ללמוד בקרוב וזה מפחיד אותי.

אני פוחדת לא להצליח, אני פוחדת מציון לא טוב, אני פוחדת לא להתקבל ואני פוחדת להתקבל.

אני מודה שההחלטה הזאת לא נעשתה בלב שלם. בכלל לא.

אבל אני גאה בעצמי שהחלטתי ללכת על זה כי אם הייתי מוותרת על זה זה היה בגלל פחד ונמאס לי לפספס דברים בגלל פחד.

כן, גאווה לא תמיד באה עם דגל צבעוני

*

שיהיה שבוע טוב ואל תשכחו לנשום לפחות פעם ביום

איך אני אוהבת את הימים האלה.

ימים כאלה שאני צריכה לקום מוקדם ויש לי מטרה ביום הזה

ואז אני עושה את הדברים שלי וממשיכה להסתובב לי בעיר

וחוזרת ממש עכשיו הביתה.

אני נהנית מזה.

*

אני לא יודעת איך אני אתמודד אחרי החג עם הלימודים.

אין לי מושג.

אני עובדת טוב בעומס רק שאף פעם לא היה לי כזה עומס

וכאילו לא מספיק הלימודים עצמם- יש לי עוד 3 פרוייקטים ענקיים (שאחד מהם הוא לא סתם ענק, הוא עצום).

כבר הבנתי שאת הדברים שלא קשורים ללימודים אני אצטרך להוריד לגמרי/להפחית במינון.

אני צריכה לקחת נשימה עמוקה כי אני נכנסת בקרוב לתקופה בלי טיפת אוויר.

חשבתי למצוא עבודה ואני לא אעשה את זה עכשיו.

חשבתי להתחיל את השיעורים המקצועיים (2 וחצי סוגי שיעורים) ואני לא אעשה את זה עכשיו.

היו לי הרבה דברים שחשבתי לעשות לפני הצבא וכמו שזה נראה כרגע זה לא בדיוק עומד לקרות.

אבל יאללה, אני אעבור את זה כמו שעברתי תקופות קשות יותר.

העיקר שעכשיו  טוב לי.

אני חייבת להזיז את עצמי להכין את השיעורים ולסיים את העבודות אחרת אני לא אצליח לצאת מזה בחיים

שיהיה יום טוב!