Hidden Truth

הכל כרגיל.

-

אני אזיז את השמיכות

כי מחר בבוקר אני שוב מתעוררת

עם עוד שכבה

עדיין קשה לי בין האנשים

איה כורם

-

מעטים האנשים שאני מאחלת להם דברים רעים.

כל-כך מעטים שהרשימה כוללת אדם אחד.

-

אני חייבת להפסיק עם זה,

חייבת להפסיק להרחיק את האנשים

הכי קרובים אליי.

אני חייבת לענות להם לטלפונים, לחזור לטלפונים שלא ראיתי

ולא להיעלם.

אני חייבת להפסיק להיעלם להם.

למה אני חייבת את הלבד הזה?

למה כל-כך לבד לי עכשיו?

אני חייבת שהאנשים הקטנים בראש שלי ילכו ממנו. לתמיד.

שם.

אני שם!

הגעתי לנקודה שרציתי,
הצלחתי.

ועכשיו אני מתחילה לפחד

אבל מזכירה לעצמי שאין ממה לפחד.

יש לי את כל התמיכה שאני צריכה

ואם אני אראה שלא מתאים לי,

לא כי אני פוחדת,

אלא כי באמת לא מתאים,

אז יש מה לעשות בנידון.

ואין סיבה שזה יקרה

כי זה מתאים לי.

ואני שמחה.

-

השבוע זה קורה.

איזה לחץ.

אני מצפה לזה כל כך

אני יודעת שזה לא בסדר

ושצריך להרגיע ולא לתת לזה לעלות לי לראש

ושיש סיכוי שאני אתאכזב.

אבל אני מצפה.

ואולי עם מחשבות טובות אני אצליח?

-

אני מרגישה כאילו חזרתי לבית הספר

עם המבטים

והרצונות

והילדותיות המתפרצת שלי לפעמים.

כבר אמרתי שטוב לי?

אני תקועה באמצע שום מקום

אין לי כלום

אבל יש לי הכל.

יש לי אותי.

כרגע, זה מספיק כדי שאני אהיה עם חיוך.

אני יציבה.

הכל הולך כל כך טוב, הכל מסתדר לי במקום.

אולי זה מאוחר וזה לקראת הסוף כבר אבל זה לא משנה,

העיקר שזה קורה.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא

החיוך לא יורד מהפנים וזה בגללי.

יש לי זמן לטפל בדברים שהזנחתי או שלא הזנחתי אבל לא טופלו כראוי,

אני עסוקה בדברים שנותנים או יתנו לי הרגשה טובה.

עושה בשביל עצמי.

עושים בשבילי ואני מעריכה את זה, באמת שאני מעריכה (וגם דואגת להראות את ההערכה).

הכל טוב.

הסתבר לי שהדברים ברורים יותר ממה שחשבתי.

זה היה שלשום בלילה שקיבלתי את ההכרה הזו בבום

חשבתי ודמיינתי וחלמתי וקיוויתי ורציתי
ופתאום
הבנתי שזה הכל בראש שלי.

הדברים בכלל לא מבולבלים, הם מאוד ברורים וזו אני שמבלבלת אותם.

אז עשיתי סדר בראש

והחלטתי להיות חזקה והצלחתי לעמוד בזה.

ואדישות נהייתה חלק מהעניין ואני מרגישה עם זה בסדר,

הצד השני קצת התבלבל, נראה לי,

אבל זה בסדר.

בסופו של דבר גם אם אי פעם היה שם משהו
והיה
זה לא יכול לקרות.

שלווה.

ובעיקר, שקט.

מקום.

מרגיש בו נוח.

*

אני נשארתי אחרונה
ועדיין אני מאמינה שיסתדר.