Hidden Truth

אני יציבה.

הכל הולך כל כך טוב, הכל מסתדר לי במקום.

אולי זה מאוחר וזה לקראת הסוף כבר אבל זה לא משנה,

העיקר שזה קורה.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא

החיוך לא יורד מהפנים וזה בגללי.

יש לי זמן לטפל בדברים שהזנחתי או שלא הזנחתי אבל לא טופלו כראוי,

אני עסוקה בדברים שנותנים או יתנו לי הרגשה טובה.

עושה בשביל עצמי.

עושים בשבילי ואני מעריכה את זה, באמת שאני מעריכה (וגם דואגת להראות את ההערכה).

הכל טוב.

הסתבר לי שהדברים ברורים יותר ממה שחשבתי.

זה היה שלשום בלילה שקיבלתי את ההכרה הזו בבום

חשבתי ודמיינתי וחלמתי וקיוויתי ורציתי
ופתאום
הבנתי שזה הכל בראש שלי.

הדברים בכלל לא מבולבלים, הם מאוד ברורים וזו אני שמבלבלת אותם.

אז עשיתי סדר בראש

והחלטתי להיות חזקה והצלחתי לעמוד בזה.

ואדישות נהייתה חלק מהעניין ואני מרגישה עם זה בסדר,

הצד השני קצת התבלבל, נראה לי,

אבל זה בסדר.

בסופו של דבר גם אם אי פעם היה שם משהו
והיה
זה לא יכול לקרות.

שלווה.

ובעיקר, שקט.

ירד קצת מהלחץ הזה.

אני לא מסוגלת לחשוב יותר,

לא מסוגלת לפתוח מחברת או ספר לימוד.

יומיים הפסקה. יום אחד של התבטלות מוחלטת.

בלי להרגיש עם זה רע.

*

אתמול הלך לי דיי טוב.

הרגשתי שקצת פיקששתי ונתתי הרבה פחות ממה שאני יכולה

אבל בסופו של דבר הלך דיי טוב

אז אין תלונות

דברים טובים קורים.

תקופה טובה בפתח. אני מקווה.

שיהיה המשך שבוע טוב ואל תשכחו לנשום.

לפחות פעם ביום.

יכול להתרסק לך בפנים.

הייתי אמורה להישבר,

הייתי אמורה.

אני כל כך מלאת כוחות שזה לא מובן לי.

ברגע של שבירה אני מחדשת כוחות, מחדשת ברמה שלא הייתה בי אף פעם.

סוג של אושר, החוזק הזה.

*

היה נפלא.

היה קשה.

היה מכאיב.

היה מציאותי.

כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים.

כמה נכון.

אז ראיתי למי אכפת, למי לא...בעיקר למי לא.

גיליתי אנשים, גיליתי מקומות, גיליתי שאני יכולה וגיליתי שבסופו של דבר אני תמיד זוכרת דברים על הצד הטוב שלהם.

עם כל הקושי שעבר עליי והכאב והופתעתי מעצמי שאכפת לי בכלל, עם כל זה, אני שמחה שעברתי את זה.

מהדברים האלה לומדים הכי טוב.

אני מרגישה שחזרתי חזקה בהרבה שהחוזק הזה מצטרף אל החוזק מהחלק הראשון של הפוסט, אני ממש וונדרוומן

אני לא יודעת לאן אני ממשיכה מכאן, אין לי כיוון ולו הקטן ביותר.

אבל אני אמשיך לצעוד כי בסוף אני אגיע, לא משנה לאן אבל אני אגיע...ככה אמרו באליס בארץ הפלאות ויש לי נטייה להקשיב לגאון המטורף הזה

אז זהו, עוד התחלה חדשה בפתח...דף חדש? אולי הפעם לא יהיו בו כתמים מפעם. הלוואי.

שבוע מעולה יקיריי, תשמרו על עצמכם

לי.

נשאר לי לנשום, להתאמן, להילחץ, להירגע, להצליח,
להיות על סף שבירה, כמעט לוותר, לחזור למשחק, ללמוד,
להתאמן, להצליח, לעשות את הדברים כמו שצריך.

כמו שאני צריכה.

זה נראה לאנשים כל כך פשוט וזה לא. ואני מחכה לזה.

זה מה שאני רוצה.

אני רוצה להצליח.

מאז ומתמיד חשבתי על זה כעל קריירה (זה גם מה שהרס לי הרבה דברים אחרים בחיים) אבל היום זה קיבל משמעות אחרות.

מהיום אני כבר לא חושבת על זה כ"הקריירה שתהיה לי", מהיום זו הקריירה שלי. שלי.

הלוואי שזה יסתדר. הלוואי שהכל ייצא טוב. הלוואי שאני אתן את כולי ואצליח.

זה יקרה, אין לי ספק.

*

אני נהנית מזה.

לסמן, להתקרב, להתרחק, לחשוב שדי, להתייאש ואז לקבל את מה שאני רוצה.

זה תמיד היה אצלי ככה.

אני חושבת שזה איזה תחביב חולני, איזה משחק כזה שאני יודעת שאני תמיד מנצחת.

אני מנסה להריץ את כל הפעמים שעשיתי את זה כדי לראות אם נכשלתי באחת הפעמים.

לא.

אם זה היה חשוב לי כל כך הייתי מודאגת, אבל זה לא. זו הנאה בלבד.

הפעם זה באמת נחמד. ומרגיש נכון.

*

אם לא היה לי את הכתם השחור הזה הייתי יכולה להשתחרר מהכל.

אם לא היו טורחים להסיק מסקנות מטומטמות מפאקים של אנשים הייתי יכולה להשתחרר מהכל.

אם לא הייתי נותנת פתח לאנשים מטומטמים הייתי יכולה להשתחרר מהכל.

אם הייתי מוצאת את היום את השיטה להשתחרר מהכל, הייתי משתחררת מהכל.

אני כבר רוצה להיות אחרי זה, אחרי הטבילת אש הזאת. זה הורס את כל החוויה, אני עושה את זה כדי להשתחרר מדברים ולא כי זה מה שמתאים לי כרגע.

כדי למנוע אי נעימויות אני מרגישה צורך להגיד לא לקחת שום דבר ממה שכתוב כאן למובן שכאילו מובן מאליו, כי זה לא. ואתם תתבלבלו. ותבלבלו אותי. ותכנסו לקטוגריית "האנשים הטיפשים" שלי, ואתם לא רוצים להיות שם.