Hidden Truth

כשחשבתי עלייך

בכל זאת היה

למרות שהייתי לבד.

יש לי מישהו אחר לחשוב עליו.

אני לא יודעת אם זה טוב או רע...זה מוזר.

זה מוזר כי זה לא אתה.

זה טוב כי זה לא אתה, וכבר לא אכפת לי מי זה יהיה

רק לא אתה.

וזה רע. זה רע.

כי אני לא יודעת מתי אני אראה אותו בכלל (לא שאיתך אני יודעת...),

אני לא יודעת אם אני אראה אותו בכלל.

למען האמת אני לא יודעת כלום עליו או על המצב.

אני בכלל לא בטוחה שיש מצב.

אני בכלל לא בטוחה שיש.

אני בכלל לא בטוחה.

אני רוקמת
חלום ליל קיץ כיד הדמיון.

אני טיפשה. מאוד.

כי אין לי כלום.

כלום.

אני עוברת ממחשבה אחת לאחרת,

מחלום אחד לשני,

מפנטזיה לפנטזיה,

מתקווה לתקווה

בשביל כלום.

אני הרי יודעת מראש מה יקרה ומה לא. בעיקר מה לא.

ואני עדיין לא מתייאשת, ובשביל מה?

זה לא עוזר לי.

אולי בכמה רגעים האלה אבל אחר כך כלום.

במקום זה אני נשארת תקועה באותו המקום,

לא זזה.

כאילו קיבעו אותי לאדמה ואני פשוט לא יכולה להשתחרר.

שמישהו יבוא כבר.

שתבוא ותראה
ותרצה ותיזום
ותבין.

הלוואי שתבוא.
אני מתגעגעת אלייך.

הרצון לדייק במילים
תכונה מרגיזה מאוד

במיוחד שבסוף אני
עומד ושותק
כמו פקק תנועה.

אביתר בנאי. שוב.

כי הוא יודע  להגיד דברים במדוייק.

*

כתבתי כאן פוסט שנמחק

על זה שאני לא מצליחה להזיז את עצמי לעשות דברים.

היה לי הרבה מה להכין.

ובכן, הכל נעשה

כן, אני הצלחתי להזיז את העכוז היפייפה שלי

וסיימתי את כל המטלות שהיו דחופות לי.

כמובן שנשארו עוד כמה דברים

אבל זה פחות מלחיץ אותי.

אחרי שכל השביתה דחיתי את זה

היום הצלחתי

ואני מקווה שאני אמשיך כמו שצריך

ואעשה את כל מה שאני צריכה לעשות

כמו שצריך.

כל הכבוד לי

אני לא מצליחה להבין אותך.

התייאשתי ממך וחבל לי.

הרבה זמן חשבתי שמצאתי מישהו שמבין אותי

בלי שאני אוציא מילה,

מסוג האנשים שאומרים הכל במקומך
וגונבים לי את המילים מהפה
כמו שלפעמים אני מרגישה ששירים גונבים לי את המילים.

שאיזה משורר ביקר לי במוח ומהבלאגן שיש שם
הוא כתב את השיר שלו.

מסתבר שזה לא ככה,

לא נורא.

במילא לא ציפיתי.

אני לא מצפה לכלום. אף פעם. בכלל.

אני רוצה, מקווה, מייחלת, מתפללת אבל לא מצפה.

אכזבות יש בכל מקרה
אבל אכזבות אחרי ציפייה הן מכאיבות יותר

ואני לא רוצה אותן.

*

אני מצטערת שאני מאכזבת אותך.

אני מצטערת שאני מאכזבת את עצמי עם הויתור הזה.

סליחה. אבל אני לא באמת מצטערת.

אני רוצה לקום מוקדם ולעשות את כל מה שלא עשיתי.

שני תפוס לי.

*

היה נחמד לקבל ממך הודעה אחרי כל-כך הרבה זמן.

מפתיע אבל דיי התגעגעתי אלייך.

באמת מפתיע. אני לא נוטה להתגעגע לחברים.

אם אני מתגעגעת אני מדברת איתם

אז כנראה שלא עד כדי כך התגעגעתי. רק קצת.

בכל מקרה, זה היה לי נחמד.

בכלל, בא לי לדבר איתך.

*

איך תמיד בשעות המוזרות האלה אני חופרת חפירות חסרות משמעות בבלוג הזה?

אתמול באמצע הלילה קפצתי מהמיטה והתחלתי לכתוב (לא בבלוג, מסתבר שהמצאת הדף ועט עדיין בתוקף. אתם יכולים לבדוק, אני לא משקרת).