אני יציבה.
הכל הולך כל כך טוב, הכל מסתדר לי במקום.
אולי זה מאוחר וזה לקראת הסוף כבר אבל זה לא משנה,
העיקר שזה קורה.
עדיף מאוחר מאשר לעולם לא
החיוך לא יורד מהפנים וזה בגללי.
יש לי זמן לטפל בדברים שהזנחתי או שלא הזנחתי אבל לא טופלו כראוי,
אני עסוקה בדברים שנותנים או יתנו לי הרגשה טובה.
עושה בשביל עצמי.
עושים בשבילי ואני מעריכה את זה, באמת שאני מעריכה (וגם דואגת להראות את ההערכה).
הכל טוב.
הסתבר לי שהדברים ברורים יותר ממה שחשבתי.
זה היה שלשום בלילה שקיבלתי את ההכרה הזו בבום
חשבתי ודמיינתי וחלמתי וקיוויתי ורציתי
ופתאום
הבנתי שזה הכל בראש שלי.
הדברים בכלל לא מבולבלים, הם מאוד ברורים וזו אני שמבלבלת אותם.
אז עשיתי סדר בראש
והחלטתי להיות חזקה והצלחתי לעמוד בזה.
ואדישות נהייתה חלק מהעניין ואני מרגישה עם זה בסדר,
הצד השני קצת התבלבל, נראה לי,
אבל זה בסדר.
בסופו של דבר גם אם אי פעם היה שם משהו
והיה
זה לא יכול לקרות.
שלווה.
ובעיקר, שקט.