אני חייבת להתאפס.
יושבת שם עם הפרצוף החמוץ
ומחמיצה אותו עוד ועוד.
משחררת דמעה מידי פעם ומרגישה מטומטמת.
אני חייבת ללבוש חיוך וללבוש אותו באמת, גם מבפנים.
אין מצב שאני הורסת לבן-אדם הכי חשוב לי את היום הכי חשוב.
קשה לי איתכם.
אני יודעת שזה מושפע גם מהמצבי רוח שלי
אבל קשה לי איתכם.
אני פתאום מרגישה כאילו הוכחתי לכם. הוכחתי לכם.
סופסוף.
ופתאום מסתבר שלא היה לי למי להוכיח- הסתבר לי שמה שחשבתי שחושבים עליי
זה לא באמת לא שחושבים עליי (משפט מסורבל).
ולמי שאני צריכה להוכיח שום דבר לא יעזור- שלהם תמיד הרבה יותר.
הרבה יותר יפה, הרבה יותר חכם, הרבה יותר מקסים, הרבה יותר מוכשר, הרבה יותר והרבה יותר והרבה יותר.
וזאת הסיבה שבגללה אני שמה עליכם זין.
כי אני הוכחתי. כל ההרבה שכתובים למעלה (ה-כל) אני הוכחתי שאני הרבה, שאני זאת שיותר. אני.
פתאום הסתבר לי שכולם נורא מאמינים בי. כולם.
הסתבר שהם תמיד האמינו. זאת רק אני שהייתי עיוורת?
*
אני חוזרת היום למקום שלי ואני מקווה שזה יילך חלק.
*
פוסט מבאס יחסית ליום שמח כל-כך.
אני אכתוב מחר עוד פוסט, משהו אופטימי. זה יום כל-כך שמח שאין סיכוי שאני אזכור אותו בזכות המצבי רוח המטורפים שתקפו אותי פתאום.
צריך לשמוח. הרבה. כי שמח. ועולה לי חיוך רק מלחשוב על זה.
זה שמח. זה יום טוב!
זה פשוט יום טוב! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
