שם.
אני שם!
הגעתי לנקודה שרציתי,הצלחתי.
ועכשיו אני מתחילה לפחד
אבל מזכירה לעצמי שאין ממה לפחד.
יש לי את כל התמיכה שאני צריכה
ואם אני אראה שלא מתאים לי,
לא כי אני פוחדת,
אלא כי באמת לא מתאים,
אז יש מה לעשות בנידון.
ואין סיבה שזה יקרה
כי זה מתאים לי.
ואני שמחה.
-
השבוע זה קורה.
איזה לחץ.
אני מצפה לזה כל כך
אני יודעת שזה לא בסדר
ושצריך להרגיע ולא לתת לזה לעלות לי לראש
ושיש סיכוי שאני אתאכזב.
אבל אני מצפה.
ואולי עם מחשבות טובות אני אצליח?
אני מרגישה כאילו חזרתי לבית הספר
עם המבטים
והרצונות
והילדותיות המתפרצת שלי לפעמים.
כבר אמרתי שטוב לי?
אני תקועה באמצע שום מקום
אין לי כלום
אבל יש לי הכל.
יש לי אותי.
כרגע, זה מספיק כדי שאני אהיה עם חיוך.
בהמשך לפוסט מלמטה- הצלחתי.
זה לקח הרבה כוח (למען האמת הבן-אדם הפעיל בסיפור הזה היה פחות אני), המון תפילות, בכי ולחץ היסטרי מחשש שאני לא אקבל את מה שאני רוצה.
והצלחתי. אין לי מילים שיתארו עד כמה אני מרוצה.
נראה לי שזה הפוסט הכי קצר בתולדות הבלוג (לא כולל אלה שנמחקו)והפוסט שנכתב עם הכי הרבה אושר. הפוסט השני. השלישי. טוב, הפוסט הזה נכתב עם המון אושר.
לכם נשאר רק לאחל לי בהצלחה ומזל טוב, כל הכבוד וכאלה.לכו על זה, אני בעד
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
