Hidden Truth

שם.

אני שם!

הגעתי לנקודה שרציתי,
הצלחתי.

ועכשיו אני מתחילה לפחד

אבל מזכירה לעצמי שאין ממה לפחד.

יש לי את כל התמיכה שאני צריכה

ואם אני אראה שלא מתאים לי,

לא כי אני פוחדת,

אלא כי באמת לא מתאים,

אז יש מה לעשות בנידון.

ואין סיבה שזה יקרה

כי זה מתאים לי.

ואני שמחה.

-

השבוע זה קורה.

איזה לחץ.

אני מצפה לזה כל כך

אני יודעת שזה לא בסדר

ושצריך להרגיע ולא לתת לזה לעלות לי לראש

ושיש סיכוי שאני אתאכזב.

אבל אני מצפה.

ואולי עם מחשבות טובות אני אצליח?

-

אני מרגישה כאילו חזרתי לבית הספר

עם המבטים

והרצונות

והילדותיות המתפרצת שלי לפעמים.

כבר אמרתי שטוב לי?

אני תקועה באמצע שום מקום

אין לי כלום

אבל יש לי הכל.

יש לי אותי.

כרגע, זה מספיק כדי שאני אהיה עם חיוך.

זה רגע שבו אני מבקשת
יותר נכון מתחננת
שזה יעבור.

יש דבר שמעיק עליי מאוד ואם הוא יעבור
אני אהיה מאושרת.

זה כל כך שטחי אבל גם הדברים השטחיים משפיעים עלינו.

תחזיקו לי אצבעות שאולי הפעם.
הלוואי.

אבל אני לא יודעת מי אתה.

ישבנו אחד ליד השנייה ואני קצת שמתי עלייך את הראש

וקצת ליטפתי את היד שלך

וחשבתי שזה טוב שאין לי בעיה עם מגע איתך

שהעזתי להעביר את היד שלי על היד שלך בלי לעצור את עצמי.

הרגשתי אלייך משהו חזק בחלום
והרגשתי נוח איתך כמו שלא הרגשתי במציאות עם אף אחד.
חבל שלא ראיתי את הפנים שלך.

החלום הזה עלה לי במחשבות כמה פעמים היום

נזכרתי בו ובתחושה שהייתה לי בחלום וכשקמתי.

הלוואי שתגיע באמת

ואני אוכל להניח עלייך את הראש

ולהעביר את היד שלי על שלך בלי להרגיש לא נוח.

עשה שיהיה לי קל
בבואו, בחבקו ובקומו
באחזו בשתי ידיי
ובקומו,
עשה שיהיה לי קל
בהתכנסי
בכף ידו
שלא ילחץ, שלא יסגור אותי
ובעוזבו
עשה שיהיה לי קל

מילים: אסתר שמיר, לחן: יהודית רביץ

*
עשה שיבוא.
עכשיו הבנתי, הבנתי בדיוק ואני רוצה לשנות.
איך אני אוכל לשנות אם הוא לא יבוא?
עשה שיבוא. מישהו.