עד ההצלחה הבאה?
כמה?
לא התאכזבתי ממה שהפסדתי,
גם ככה לא רציתי את זה.
אבל זה עוד כשלון לאוסף.
הייתה לי תקופה טובה, ממש.
כל דבר הצליח לי בלי בעיה וחיכיתי לכשלון הזה
כי ידעתי שמהכשלונות אני אלמד
וידעתי שאחרי כשלון ההצלחה תהיה משמחת ויותר מוערכת.
זה נכון, אני באמת מאמינה בזה. אבל כמה עוד אפשר?
אין לי כל כך הרבה הזדמנויות שאני פשוט אכשל בכל דבר.
אולי אני באמת לא טובה.
אולי אני צריכה לוותר ולהתחרט על זה כל החיים שלי.
אולי זה עדיף מאשר לחיות כל החיים באשליה מטומטמת שיש לי טיפת כשרון.
עדיף להתחרט.
ואני חושבת על זה ברצינות ואני יודעת שזה לא יילך לי.
הרי אני לא אפסיק עם זה גם אם אני אנסה. זה לא בשליטתי.
אני יודעת שכל הזדמנות שתהיה לי אני אקפוץ עליה ואכשל בה.
אני צריכה משהו שיגרום לי לחייך.
לא חשבתי שזה יקרה לי שוב אבל חזרתי לחייך חיוכים מאולצים.
אני צריכה משהו, מישהו, מקום קטן להיאחז בו.
זה לא קל שאין לך כלום ואתה ממשיך להיכשל ולא להשיג כלום.
אני מרגישה כמו כלום.