מצד אחד אני גאה בעצמי שעשיתי צעד שרציתי לעשות, מצד שני זה מאכזב.
אני חושבת שזה בעיקר כי אני פוחדת ממה שיהיה עכשיו.
שזה לא יהיה כמו פעם, שאני פיספסתי את ההזדמנות שלי.
אני רוצה את ההזדמנות הזאת.
מצחיק, אני אומרת את זה כאילו היה משהו ברור על הפרק, 'ההזדמנות' הזאת היא פירוש שלי ורק שלי לדברים שקורים. בטח עיוות שלי למציאות...אבל אם לא? אם באמת היה שם צ'אנס ועכשיו אין?
לעזאזל.
הלוואי שזה יסתדר.
יאללה, אני לא מאמינה שזה קרה.
כמה כתבתי על זה כאן בקודים שלי...זה באמת קרה. סופסוף. אני עדיין בשוק.
אני צריכה להכין המון דברים שחשוב לי שייצאו טובים בקצת מידי זמן אבל אני אעשה את זה כמו שצריך. אני אסיים עם העיסוק המייאש שאני נאלצת להתעסק איתו כרגע ואז אני אחזור לשלי.
ל2 הדברים שעושים לי הכי טוב שהם שלי. הכי שלי.
*
איזה פוסטים קצרים...פעם הייתי נכנסת לכאן, כותבת, פורקת, משקיעה... shame on me
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
שהם שלי. הכי שלי.