כמה אלימות כמה עצבים
באיזה רחמים גדולים אני
מפנק אותי
-
אני מלאת עצבים היום.
עם כל זה שאני משתדלת להוציא ולשחרר
כדי לא לשאת הכל איתי
אני קצת נכשלת בזה בימים האחרונים.
אנשים (ספציפיים) מצליחים להרגיז אותי כמו שהרבה זמן לא הצליחו.
מכירים את זה שאתם עושים תסריט שיחה עם מישהו בראש שלכם?
(כאן אתם אמורים להגיד שכן ושאני לא הפסיכית היחידה)
אז בתסריט שיחה נורמטיבי -כשנקודת ההנחה היא שזה דיי נורמלי- השיחה מתנהלת בנועם
ובשלווה והמון סבלנות. אוקיי, אז כאן אני רואה את עצמי מסיימת את השיחה
בהטחת כל העצבים שלי בפניהם.
בא לי לפעמים לפוצץ הכל ולהגיד את כל מה שאני חושבת.
זה עומד לקרות באופן חלקי
אבל אני לא מתכוונת להוציא את הכל כי זה לא לעניין בסיטואציה שתהיה.
אנשים שבאים לאחרים בטענות ועושים את אותו הדבר בעצמם
ומודעים לסתירה במעשים שלהם
מצליחים לעצבן אותי.
אנשים שזקוקים לתשומת לב באופן נואש וברמה כזאת שזה כבר מעייף
ואז אומרים לי על מישהו אחר שהוא "צומי" מצליחים לעצבן אותי.
באופן עקרוני היום שיחררתי קיטור בגללה
כמו שצריך.
אבל זה לא מוביל לשום מקום.
אני לא אוהבת להרגיש שאני מרכלת, אני לא אוהבת לרכל
ובכל זאת אני מרגישה שזה בלתי נמנע.
גם אנשים שרגילים לראות את הצד המאופק שלי הבינו שהדברים האלה מעצבנים אותי
ושקשה לי להיות אדישה לזה.
אותי הפתיע שאנשים מאופקים ממני בהרבה התעצבנו כמוני אם לא יותר.
די. הוצאתי מספיק קיטור ונמאס.
-
אני רוצה לכתוב עוד.
יש לי עוד הרבה שקרה
ועוד הרבה שהרגשתי ואני לא יכולה להוציא מרוב עצבים.
-
זה כזה מצחיק.
אני זאת שמרגיעה את כולם ומזכירה להם שהם מזיקים רק לעצמם עם העצבים.
בסופו של יום אני אלך לישון עם העצבים ולא הם
אז למה זה שווה לי את זה?
נכון?
אני אלך לראות קצת ג'אנק ולקרוא. אולי ככה אני אצליח להעסיק את המחשבות שלי.
אבל היי, זה היה הפוסט עצבים הראשון שלי בבלוג 
מצחיק אבל גם כשזה נכתב היה לי חיוך על הפנים. הסינון של מה שאני כותבת בבלוג כזה מעפן.
קורים דברים שיהיה הרבה יותר נחמד לכתוב עליהם.
-
התחושה שלי בימים האחרונים דיי מעורבת.
מצד אחד אותם אנשים שמעצבנים אותי ומהצד השני אנשים אחרים שגורמים לי לחייך.
פתאום אנשים מהעבר שלי מופיעים, אנשים שאני מכירה תקופה קצרה נכנסים לי ללב,
אני מהדקת קשרים ויש אנשים שאני לא ממש מחליפה איתם מילה אבל בכל זאת, הם גורמים לי לחייך.
אני דיי זורמת עם הימים שעוברים.
משתדלת להעסיק את עצמי, להקיף את עצמי באנשים שעושים לי טוב.
הגיוס מתחיל פחות להלחיץ אותי כי החברים החיילים שלי דואגים להרגיע אותי
ולספר לי רק את הדברים הטובים 
-
עולם קשוח
אני יכול עליו
-
רק להזכיר לעצמי כל פעם מחדש.
מי אני ומה אני רוצה להיות. זה אמור לעזור לי לא?
אני צריכה להיות מי שאני ולשאוף למה שאני רוצה להיות.
-
מעבר להכל,
הכל טוב. אצלי.
אני משתדלת להחזיק יציבה.
שיהיה לנו שקט בדרום
ושהחיילים שלנו יחזרו הביתה כמה שיותר מהר בריאים ושלמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
