מה איתי, מה איתי, מה איתי
לא מסתדר עם עצמי
מה איתי, מה איתי, מה איתי
איפה שכחתי את שמי
לא יודעת למה
לא יודעת איך, איך ומה
רק רוצה לברוח,
מה זה קרה לי
טוב לי או רע לי,
תגיד לי...
מה איתי, מה איתי, מה איתי
בטח הוא שם לא שקט
מה איתה, מה איתה, מה איתה
מה היא רוצה באמת
לא יודע למה
לא יודע איך, איך ומה
רק רוצה לברוח,
מה זה קרה לי
טוב לי או רע לי,
תגידי לי...
מה איתי, מה איתי, מה איתי,
בטח היא שם לא שקטה
מה איתי, מה איתי, מה איתי
איפה שכחתי אותה.
לא יודעת למה
לא יודעת איך, איך ומה
רק רוצה לברוח,
מה זה קרה לי
טוב לי או רע לי,
תגיד לי.
-
נאבדתי. לעצמי.
אני חוזרת להרגלים ישנים ומוצאת את עצמי בשירים
שאחרים כתבו.
ממני לא יוצא כלום כרגע.
דאון רציני. אני מבינה כמה שהזמן שלי טס
וכמה שאני לא מוכנה
וכמה שאין לי ברירה
וכמה שאני נסחבת בזמן.
יש לי תמונה של ילדה והורה כשההורה הולך בצעדים גדולים
והילדה רצה בצעדים קטנים כדי להספיק.
ואני לא מספיקה.
יש איזה הורה שהכתיב לי ללכת ואני לא מספיקה
אני ננטשת מאחור. קשה לי לראות את עצמי מרימה את עצמי
ומתקדמת. אני לא רואה את זה קורה.
עד היום זה היה הפיסת שפיות שלי.
זה היה האהבה שלי. התשוקה שלי. הרצון שלי.
ההכל שלי.
אני.
עד היום שם הייתה הנחמה שלי.
עד היום.
בפעם הראשונה התחילו לחלחל בי ספקות,
ומחשבות שאולי אני צריכה להניח את הכל בצד ולהתרכז במה שחשוב באמת.
עד היום זה היה מה שחשוב לי באמת.
היום חשבתי אולי לעזוב את זה.
הנה, כבר כמה זמן אני בלי זה ואני נושמת באופן סדיר.
השיר שמתנגן עכשיו ברקע קורע אותי.
עד היום זה היה ההכל שלי והיום הרגשתי כאילו אני על קצה של צוק
ואני צריכה לבחור מה נכון לי. אני צריכה לבחור
למרות שאין שום דבר שהודף אותי מנפילה או דוחף אותי קדימה.
זה בשבילי.
הבחירה שלי תמיד תהיה בזה. תמיד.
גם אם זה לא יילך וזה לא יהיה מה שמזוהה איתי בעיניי אחרים,
לעצמי אני תמיד אהיה מזוהה עם זה.
סתם מחשבות. אין שום קצה של צוק
ויש לי זמן להחלטות.
פשוט התחלתי להרגיש שאני מאבדת ממני.
-
הספירה לאחור החלה.
לעזאזל, אני כל כך לא מוכנה.
כל כך לא.
אני בכלל לא רוצה את זה. בכלל לא.
ואין לי ברירה.
אני רוצה לישון ולקום כל יום מתי שבא לי
לשבת בבית ולעשות כלום
ואז קצת זה
וזהו. חיים מאושרים.
איפה אני בכל זה? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
