הכנסתי לעצמי לראש שזה מה שאני חווה כרגע.
אפילו שזה לא נכון.
אני לחוצה מאוד, יש לי הרבה על הראש וכל הזמן מוסיפים לי
אבל זו לא התמוטטות עצבים.
זה מרגיש ככה.
אתה לא מפסיק לאכזב אותי.
אני יודעת שזה לא באשמתך ושאתה באמת רוצה
אבל אם זה היה לך חשוב כל כך, לא כמו שזה חשוב לי,
אבל אולי כמו שזה חשוב לה (וגם היא חושבת שאני לא צריכה את זה, אבל היא מבינה אותי
כי אכפת לה. כי היא מבינה שזה חשוב לי), אולי אם זה היה לך חשוב היית עושה כל מאמץ.
הרי אם זה היה בשביל משהו שיקדם אותי בדרך שלך היית עושה הכל,
היית "יורק דם" בשביל זה. אבל זה לא.
לא נעים לי לבוא אלייך בטענות כי אני יודעת שאתה באמת לא יכול ואני יודעת שאם הייתה לך
את האפשרות היית עושה את זה בלי לחשוב פעמיים.
אבל זה מרגיז. ומותר לי להתרגז. ולכעוס עלייך.
ואני לא מצליחה.
כל כך לא נעים לי ממך...אני רוצה לכעוס עלייך אבל אני יודעת שאתה באמת לא יכול.
*
אוף. ימים קשים עוברים על כוחותינו 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
