Hidden Truth

זה אומנם לא מה שיבגר אותי,

אבל זה מה שמסמל בשבילי נקודת ציון חשובה בתהליך הזה של ההתבגרות.

ידעתי שזה עומד להגיע ובכל זאת קיוויתי שייקח לזה עוד קצת זמן.

צו ראשון.

זה כ"כ דבילי אבל אני מפחדת. ולחוצה. וזה טיפשי. זה כולה צו ראשון. אני ממש מפחדת.

שאני אעמוד שוב על הבמה הזאת.

כל-כך הרבה זמן לא עמדתי עליה.

וכמה זמן לא הרגשתי את הפרפרים הכיפיים ההם שנמצאים לי בבטן

שבשנייה שאני נמצאת על הבמה מתחלפים בצמרמורות קטנות ונעימות.

אני כל-כך מתרגשת.

כמה התגעגעתי לבמה הזאת.

כמה דמיינתי את עצמי עומדת שם שוב.

ולפי התכנון ההופעה הגדולה הראשונה שלי תהיה שם.

הבמה הזאת שאפשר לספור על כף יד אחת את מספר הפעמים שהופעתי עליה

ועדיין, זה מרגיש לי כמו בית חם ומוכר.

והמקום הזה. הבית הזה. החום הזה. ההתרגשות. הכיף. הריגוש. ההסחפות. החיוך. העצב. החוויה הזאת. המשהו הכל-כך שונה הזה. הדבר הזה שאי-אפשר לתאר. הסערת רגשות. הפגיעות. הפתיחות. הכנות. ההרגשה הזאת שיצאת מהגוף שלך ואתה צופה מהצד וחווה את הכל בצורה הכי טהורה שיש.

מישהו פעם אמר עליי שאני אחת ש"אם נותנים לה במה היא תרוץ אליה".

כמה שזה נכון.

אני כל-כך מקווה שזה יילך טוב ואני לא אפקשש!

אני כל-כך רוצה להיות שם כבר.

מרגיש לי קצת לא בסדר שאני כל-כך שמחה. אני לא עומדת לשיר באירוע הכי משמח שיש, והוא לא אירוע שמתקיים מהנסיבות הכי סימפטיות. אבל זו הדרך שלי לעשות טוב למי שצריך את זה. ותכלס, זה יותר משמח אותי גם מהעמידה על הבמה הזאת שוב ומהחוויה. לשיר למי שצריך את זה. זה עושה לי משהו בפנים. אני אשיר להם. ואולי תהיה להם צביטה קטנה בלב. הלוואי.

אני מרגישה כאילו חלקים קטנים-קטנים של פאזל
מתחילים להתחבר לי.

אני לא רוצה לברוח. אני מתקרבת ונשארת.

שנים שלא התקרבתי ונשארתי.

כ"כ טוב לי עכשיו.
אני נהנית מכל מי ומכל מה שמסביבי.

שאני כבר כמעט ולא חושבת עלייך.

וכבר לא כואב לי על הפספוס.
ועל הפחדנות שלי.
ושלך.

וכבר אמרתי כאן פעם
שאתה בן אדם מדהים.

נכון שאין לי רגשות אלייך כבר מספיק זמן,
אבל תחושת ההחמצה הייתה.

ודי.

אני חושבת שאם אני אראה אותך

אני אשמח באמת.
וזה לא יהיה לי מוזר.

אני אחייך ואדבר איתך.

אני רק פוחדת להפתיע את עצמי.
ושאני אפגוש אותך שוב ואגלה שזה לא נעלם.
למרות שלא נראה לי שזה יקרה.

מבלבלים אותי.

כ"כ טוב לי עכשיו.

אם אתמול לא הייתי בטוחה, עכשיו אין לי ספק.

זה היה אחד הימים הכי מצחיקים שהיו לי.

הלכתי עם חיוך כל היום.

והוא לא ירד עד עכשיו. אני רוצה ללכת לישון איתו.

ולחשוב עלייך.

בפעם האחרונה לפני השינה.

כי אתה כבר יוצא ממני.

אתה כזה בן-אדם מעניין.
אני לא חושבת שאי פעם יגיע היום
בו אני אפסיק לחשוב עלייך ככה.
נכנסת לי ללב בזכות מי שאתה.
לא משנה שלא אהבתי אותך,
לא משנה שכן היו לי רגשות אלייך וניסיתי להדחיק אותם,
לא משנה שלך היו והתנהגת כמוני,
לא משנה שבכל מצב גם אם היינו אוהבים עד מוות לא היה יוצא מזה כלום
זה לא משנה.
משנה שאני רוצה אותך קרוב אליי.
אתה חסר לי. הנוכחות שלך. השיחות איתך. הצחוקים.

הלוואי שזה יסתדר.