אני לא יודעת מה קורה איתי
מחכה לתשובה
ומחזיקה אצבעות.
-
שבוע הבא זה קורה.
קשה לי לא לפתח ציפיות.
אני אומרת לעצמי שאני עלולה להתאכזב,
אנשים סביבי אומרים לי שאני עלולה להתאכזב
אבל אני לא מצליחה שלא.
אני מצפה ומצפה לטוב ביותר. הלוואי.
-
קשה לי איתה.
זו לא קנאה זו פשוט ההרגשה שהיא מרגיזה אותי.
היא מרגיזה אותי שהיא מצליחה יותר ממני.
שהיא התחברה מהר יותר ממני.
טוב יותר ממני.
שהיא נפתחה מהר יותר.
וזו לא קנאה, אני יודעת מה זאת קנאה, זאת הרגשה אחרת.
אני שואפת גבוה.
ציפיתי להיכנס, להתחבר עם כולם הכי מהר, הכי טוב, להצליח במה שאני עושה
להיות הכי.
ואני לא. היא כן.
ואולי אני סתם קטנונית? כי כן התחברתי. מהר. וטוב. עם חלק גם יותר טוב ממנה.
אני כן מצליחה במה שאני עושה. מצליחה יפה.
אז לא כמוה, אבל החלטתי מזמן שאני מפסיקה עם השוואות. לא בריא.
זהו. נגמר.
זה מה שקורה כשטוב לי. אני מחפשת את הדברים הלא שלמים בתמונה.
ותמיד יש כאלה, צריך ללמוד להתעלם ולהתרכז בעיקר.
-
אני בתקופה טובה.
טוב לי, אני מחייכת המון, צוחקת בלי סוף והחלק הכי טוב והכי שטחי
אני מקבלת הרבה מחמאות.
אני עובדת עם עצמי על ללמוד לקבל מחמאות
כי מאז שאני זוכרת את עצמי אני גרועה בזה. נורא.
היה לי נורא בשבוע שעבר.
נורא.
הרגשה שבא לי לעזוב את הכל,
לעזוב את עצמי,
להתרחק מכולם וממני.
מהרצונות, השאיפות והתשוקות שלי.
והחלטתי שאני שמה לזה סוף,
שהדברים האלה תמיד יהיו שם,
שתמיד יהיה מה שיפיל אותי אבל אני חייבת להיות חזקה מספיק
כדי להניח את הדברים האלה בצד ולהתרכז בעיקר
והעיקר זו העשייה שלי שהולכת ומשתפרת.
ואני לומדת וזה העיקר.
אז עוד קצת אומץ ואני אגיע.
ועוד טיפה מאמץ ואני אצליח.
ובדרך זו או אחרת
אני אגיע.
ובנימה אופטימית זו,
שבוע טוב חברים 
אה, ו...האצבעות. אל תשחררו עדיין, טוב? 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-Jade-
