אם איבדתם משהו, זה בטוח לא פה.

עכשיו יש גם פרק שני (:

אבל אני שומר אותו לסוף הפוסט...

עריכה:

עכשיו נזכרתי, במסיבה אצל אילנה..הקולה הייתה של החברה המגעילה הזאת "דרינק"/"סופר-דרינק"

אני: "איכס מה זה, אי אפשר לשתות את זה, דרינק זה מגעיל"

דני: "לא רק שזה דרינק, זה סופר דרינק"

XD

סוף עריכה -__-""

שיחה שלי במסן עם נלי:

אני: "כל הבנות אותו דבר 'שיואו איזה שמנה אני אם אני אבלע אוויר בטעות אני אתפוצץ' "

נלי: "אוקיי לשלב כזה עוד לא הגעתי, אפשר להתפוצץ מלבלוע אוויר? יופי, עכשיו אני אצטרך לצמצם את רמת האוויר שנכנסת"

אני: "כן, מנות יתר זה מסוכן. במיוחד של שוקולד"

נלי: "אוי שוקולד, כל כך טעים, טעמת פעם קלמנטינה מרוחה בשוקולד? בשביל דברים כאלה שווה להסתכן במנת יתר"

אני: "לאיזה חור צריך להכניס ת'קלמנטינה?"

נלי: "בפעם האחרונה שבדקתי אז לחור שבעזרתו אתה אוכל (כמובן שאצל כל אחד זה שונה..) אבל החוקים יכלו להשתנות קצת מהפעם האחרונה"

אני: "במה זה תלוי?"

נלי: "הפתח משתנה בעיקר לפי רמת הIQ"

אני: "כנראה אצלי זה בבוהן..."

אין לי כוח להעתיק עוד..אז אחד קצר:

אני: "שמעי, אני כבר ילד גדול, בן 7...

אני אפילו יודע מה זה פין! זה הדבר הזה שלבנים הוא קטן ולבנות עוד יותר קטן"

נלי: "וואו, החינוך שנותנים לילדים בימינו, פשוט בושה,

כבר בגיל 7 נחשפת לעובדה שלבנות יש זין, קטן, אבל יש"

אני: "זה כי אבא שלי זונה ואמא שלי מכה אותו"

טוב, זה פוסט די קצר :X

אני אמור להיות עכשיו בבצפר אבל החלטתי לא ללכת...

טוב נו...

מיומנו של פסיכופט, פרק 2.

יומני היקר שלום,

שוב אנחנו בדרכים. רק אני, השמים הכחולים וסיימון, הכלב שלי. זה קורה בכל פעם שהם מוצאים אותי, גוזלים ממני
הכל, טורפי נבלות ארורים! הפעם בקושי התחמקתי מידיהם הארוכות, רק ברגע האחרון ראיתי שסיימון מסתכל עליהם
בעיניים פעורות. הייתי חסר זהירות.
כבר מתחיל להחשיך, היינו בדרכים כל היום והגיע הזמן למצוא מקום מסתור ללילה. מצאתי מקום מתחת לגשר, זה
אומנם לא מלון 5 כוכבים אבל זה יספיק לנו. סיימון רץ לשדה הקרוב וחזר עם ארוחת ערב, ארנבת.
בישלתי את הארנבת על מדורה קטנה שהכנתי. סיימון הסתכל עלי בעיניו הצהובות הגדולות, הוא לא רצה לאכול.
סיימון איתי מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד משגיח, נאמן ויודע לזהות אותם. לאחרונה הזנחתי אותו קצת, הייתי משאיר
אותו כל היום בבית, לא מדבר איתו ולא לוקח אותו לטיולים. פשוט הייתי שאנן, חשבתי שסוף סוף מצאתי את המקום
המושלם! מקום שבו הם לא נמצאים. חיפשתי כל כך הרבה אחר מקום כזה ולבסוף, איזה מומחה מצא לי אותו. לקח לו
הרבה זמן. כל הזמן הוא היה מבקש להיפגש והיה שואל עוד ועוד שאלות עלי. כל כך שמחתי שהוא מצא לי את המקום
הזה. היה לי שקט במשך חודשים וכל מה שהייתי צריך לעשות זה לזכור לשתות רק מים מינרלים. המומחה הזהיר אותי
שהמים באזור מזוהמים ונתן לי מים מינרלים של חברה מקומית. עכשיו כשאני חושב על זה, כנראה ככה הם מצאו אותי.
יום לפני שהם הופיעו, חברתי הביאה מים מינרלים של חברה אחרת, זה בטח היה שלהם.
בבוקר החלטתי שעדיף להתקדם מהר יותר אז תפסתי טרמפ על משאית. הנהג נראה חביב, מהטיפוסים השמנמנים עם
המשקפים והשיער המקורזל. הוא הסכים לקחת אותי לעיר הקרובה ואף הציע לי משהו לשתות. לאחר כחצי שעה של
נסיעה שמתי לב לסיימון, מבטו היה נעוץ בנהג המשאית, לפתע הוא סובב את מבטו אלי והסתכל עלי באימה. אמרתי לו
להירגע, שזו רק נסיעה אך הוא נלחץ והחל להתקיף את נהג המשאית, תוך שניות הוא קרע את הבשר מצווארו. נהג
המשאית המופתע חירחר במשך כמה שניות ואז שמט ראשו על ההגה ומת. נאלצתי להשאיר את גופת הנהג בצד הדרך
ולהמשיך, לא רציתי שהם ימצאו אותי, הם נמשכים לניחוח המוות.
תוך חצי שעה הגענו לשער העיר. החלטתי להשאיר את המשאית שם, לא צריך למשוך תשומת לב מיותרת. הלכנו בעיר,
סיימון נראה מוטרד מהרגיל, הוא היה עצבני ולא נינוח, כנראה שהם קרובים. עברתי לנוע בסימטאות, חשבתי שכך אוכל
לחמוק מהם, כנראה שזו הייתה טעות. שמעתי אנחות כבדות, כבר ידעתי שהם כאן, לא עברה אפילו דקה וסיימון החל
לנבוח על דמות הנשענת על קיר בחלקה החשוך של הסימטה. אני כבר הייתי מוכן, אחזתי במוט מתכת והסתערתי על
הדמות האפלה. הדמות שמה לב אלי והחזירה מלחמה בעזרת מוט שאחזה בידה, התקפתי מהר ובכוח. בעזרת מכה
מכוונת היטב הצלחתי לשבור את מוט יריבי, כעת מה שנשאר זה לסיים אותו. הכאתי אותו עד שלא נשאר ממנו יותר
מאשר כמה כתמי דם וחתיכת בשר מרוטשת, שוב ניצחתי.
הסתובבתי אחורה וראיתי אותם, המונים בוהים בי בעיניים פעורות, פתאום נשמעה זעקה מאחד "הוא הרג את הזקן!".
לא הבנתי על איזה זקן הוא דיבר אבל מיד זינקו עלי עשרות מהם, לא יכולתי להם. הם הכניעו אותי. מסיימון, הם פשוט
התעלמו. הם לקחו אותי וזרקוני בכלוב מסורג, כמו חיה. לאחר מכן השאירו אותי בחשכה, רק סיימון נשאר, מסתכל עלי...