אחרי כמה חודשים של אי שימוש בבלוג החלטתי לכתוב משהו.. מכתב שרציתי לתת לך מכתב שלא יגיע לידו ולא כי את מתה אלה בגלל שאנחנו כבר לא בקשר קשה לי לפעמים להבין איך הבן אדם שהיה הכי קרוב עליי הפך להיות בן אדם שרחוק ממני כל כך לא הפסקתי לאהוב אותך ולא לרגע ואני מתגעגע אלייך יותר מהכל בעבר את היית הסיבה לכל כך הרבה דברים תמיד היית שמה לא יודע איך ביום אחד הכל השתנה כנראה שזה אף פעם לא נועד לקרות את אותו ערב שחשבתי שהיה שונה אני לא אשכח אבל כנראה שטעיתי שוב.
ונמאס כבר לשמוע את המשפט המפגר שאומר שהיא זאת שמפסידה מה איתי הפסדתי כל כך הרבה הפסדתי בן אדם שהיה מדהים בעייני אבל כבר לא אכפת לי נמאס לי לרדוף נמאס לי לחשוב פשוט נמאס מהמצב הזה וממך.
מוקדש לך.
I hate the way you talk to me,
and the way you cut your hair.
I hate it when you stare.
I hate your Clothes,
and the way you read my mind.
I hate you so much it makes me sick
It even makes me rhyme.
I hate the way you're always right.
I hate it when you lie.
I hate it when you make me laugh
even worse when you make me cry.
I hate it when you're not around
and the fact that you didn't call.
But mostly I hate the way I don't hate you
Not even close,
not even a little bit,
not even at all.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
