McFLY

פאנפיק McFLY- פרק רביעי

היי כולם! סליחה שלא כתבתי מלללא מלא זמן אבל פשוט הייתה לי בעיה כזאתי קטנה במחשב חח=] טוב עכשיו

אני צריכה להיכנס עוד פעם למוזה של הסיפור חחח...אה וכדאי לכם לקרוא את פרק שלישי לפני שאתם קוראים את זה כדי שתזכרו מה קרה.

ואם אתם חדשים אז תקראו הכל. זה לא כל כך הרבה =]! טוב הנה הפאנפיק סופסוף:

דני ולולה ניכנסו למסעדה היוקרתית. בפנים ניגש אליהם מלצר בחליפה ושאל:

"שולחן לשניים?"

"כן בבקשה.." אמר דני

המלצר לקח את המעיל שלולה הורידה ואת הז'קט שדני הוריד- אל מתלה המעילים.

"איזה מסעדה פלצנית. הא?" שאל דני בנימת הצטערות קלה.

"למה? אני דווקא די אהבתי." אמרה לולה בניחומים.

דני חייך וכבש את עיניו בתפריט. לולה עשתה את אותו הדבר.

כל פעם שלולה לא הסתכלה, הסתכל עליה דני מעבר לתפריט. היא הייתה כל כך יפה.

ערבה ודאגי הלכו יחד אל הפארק והתיישבו על ספסל שהיה שם.

"אז ספרי לי קצת עלייך, ערבה. הרי עליי את כנראה יודעת הכל..." אמר דאגי וגיחך.

"טוב..אני גרה באותו הרחוב שאתה גר מסתבר...המשפחה שלי זה רק הכלב שלי,

פלוטו.. ההורים שלי מתו שניהם ממחלה קשה ואחי הגדול נהרג." אמרה ערבה בעצב והסתירה פניה

כדי שדאגי לא יראה את דמעותיה.

"אוי אני מצטער..אל תבכי. בבקשה!"

"זה בסדר...." אמרה ערבה.

איזה אובדן קשה זה.." אמר דאגי בנימת ניחום.

"נכון..." אמרה ערבה...היא התנערה מעט כדי לצאת מהחלומות בהקיץ, ניגבה את דמעותיה וחייכה.

שניהם החליפו נושא די מהר.

לפתע גשם החל לרדת ושניהם נירטבו.

"אויי יורד גשם!!" אמר דאגי.

"באמת? מה אתה אומר?" אמרה ערבה ושניהם צחקו.

לערבה הייתה רק חולצה ארוכה ולכן דאגי נתן לה את המעיל שלו כדי שלא יהיה לה קר.

"תודה..." אמרה ערבה וחייכה חיוך גדול ושניהם התחילו ללכת לעבר ביתם.

המלצר הגיע ושאל את לולה ודני מה הם רוצים להזמין ושניהם הזמינו.

"תודה!" אמרו שניהם והמלצר שוב הלך ונעלם.

"לולה את ממש יפה היום!" אמר דני והסמיק מעט.

"תודה דני.." אמרה לולה וחייכה אליו.

"אמרתי את זה כבר נכון?" שאל דני וחייך חיוך עקום.

"תמיד טוב לשמוע את זה ממך!" אמרה לולה והמשיכה לאכול.

"את חמודה כשאת אוכלת." אמר דני.

"אוי לא! אני הכי מכוערת כשאני אוכלת!" אמרה לולה ועשתה פרצוף ניגעל.

"לא נכון! את תמיד יפה. בכל מקום, בכל מצב!" אמר דני.

"תודה דני. איזה כיף לשמוע מחמאות ממך. זה מחמם לי את הלב. באמת! וגם אתה ניראה נהד היום.." ציינה לולה.

"תודה." אמר דני ושוב הסמיק.

שניהם סיימו לאכול. התווכחו מעט מי ישלם. בסוף דני ניצח כמובן ושילם למסעדה.

הם יצאו משם ועמדו בגשם. אותו הגשם שבו עמדו דאגי וערבה.

"הנה...קחי את הז'קט שלי." אמר דני.

"איפה הוא?" שאלה לולה.

"אוי שכחתי אותו במסעדה." אמר דני והחל לרוץ לכיוון פתח המסעדה.

"איזה חמוד הוא.." אמרה לולה לעצמה.

דני חזר ונתן לולה את המעיל שלו.

"תודה דני." אמרה לולה בחיוך.

"אין על מה.." חייך דני בחזרה.

הם התחילו ללכת. באמצע הדרך שאל דני:

 "לולה..... את רוצה אולי לעלות אליי?"

"אממ..אוו קיי.. אני אשמח!" אמרה לולה ושניהם עלו לבית הלהקה.

דאגי וערבה הגיעו לפתח ביתה.

"טוב..אז זהו.." אמרה ערבה והסתכלה בציפייה על דאגי שיגיד משהו.

"כן...זהו... אממ ערבה?" אמר דאגי.

"כן? כן?" אמרה ערבה וחיכתה שיבקש את מספר הטלפון שלה.

"אני יכול את מספר הטלפון שלך? כדי שנכול לדבר?" שאל דאגי במבוכה.

לולה שמחה כל כך עד שכמעט צרחה על דאגי:

"כן הנה!!" הוציאה פתק מהכיס ורשמה את המספר ונתנה אותו לדאגי.

הם ניפרדו בנשיקה על הלחי וערבה עלתה לביתה.

דאגי החל ללכת לכיוון הבית. הוא חשב כל הדרך על ערבה ועל מה שהיה. כמובן שהוא תיכנן

להתקשר אליה ולהזמין אותה לדייט.

"אין פה אף אחד. כולם כנראה יצאו." אמר דני. "הם בטח יצאו לאכול פיצה או משהו. ניראה שאנחנו לבד."

ניסה דני לרמוז לה.

"כן...כנראה... איפה החדר שלך?" שאלה לולה.

"הנה שם! רוצה לההיכנס? בואי!" אמר דני.

הם ניכנסו לחדר שלו. כנראה שדני איכשהו ידע שהוא ולולה יבואו לבית שלו [או שהוא פשוט קיווה] ולכן סידר

את החדר.

"וואו איזה חדר מסודר!.." אמרה לולה בהתפעלות.

"כן.." אמר דני וגירד באחורי ראשו במבוכה.

הם עמדו אחד מול השניה והסתכלו זה על זה. הם התקרבו והתנשקו לאור הירח ומנורת קריאה קטנה.

דני התיישב על המיטה בעוד הם מתנשקים והפיל את לולה עליו. כעת שניהם היו על המיטה שכובים עליה.

לאט לאט, הפשיל דני את שמלתה של לולה.

לולה הורידה לדני את החולצה.

דני טייל עם אצבעותיו על גבה של לולה והגיע לפתח חזייתה.

הוא פתח אותה והיא ממש לא התנגדה.

שניהם נהנו כמו שמזמן לא נהנו.

אחרי זה הם נירדמו על המיטה.

דאגי נכנס הביתה והלך לישון מיד.

אחריו תום והארי חזרו מהפיצרייה והלכו לישון גם כן.

המשך יבוא....

זהו! מקווה שאהבתם!!!... =] היה לי קשה חח והיד שלי כואבת טילים!

חח טוב אני הבטחתי שאני אפצה אתכם על זה שלא עידכנתי מלא זמן...אז אני אעדכן לעיתים הרבה יותר קרובות.

ביי ביי חבריםם!

חחח ואל תשכחו לחתום בעצומה שלי !! כי ממש מזמן לא חתמו בה אנשים!

 מי יודע? אולי יום אחד בקרוב היא ממש תעזור לנו???...

חחח ביייי!!!!!!!!!!!!

אוהבת,