עצוב לי לנתק קשרים עם אנשים שאני אוהבת. אנשים שפעם היו אלה שהכי הכירו אותי והכי היה כיף איתם, ועכשיו בקושי יוצא לנו לדבר..
אני יודעת שקצת קשה לי לשמור על קשרים עם אנשים, אבל אני באמת מנסה, אולי לא במליון אחוז, אבל באמת שהכי אכפת לי. יוצא לי לחשוב על זה הרבה בזמן האחרון.
וואו הדבר היחידי שבאמת באלי עכשיו הוא לנסוע מפה..לאילת, לפולין..לא יודעת לאן. לא משנה גם. אנלא יודעת למה, כי כאילו סבבה לי וזה.
לא רע, ממש לא. אני אוהבת אותו וכיף לי, ואז מה אם זה לא כמו פעם, ואז מה אם הרגשות לא כאלה חזקים..העיקר שכיף ביחד. הוא גורם לי להרגיש הכי מוגנת ובטוחה בעולם,
והכי אכפת לו.
אני שונאת צומי. ככל שעובר הזמן אני מגלה עוד ועוד אנשים שפשוט יעשו הכל בשביל זה. אני באמת לא מבינה מה הקטע, באמת שאני אוהבת את כל החברים שלי,
אבל בתקופה האחרונה אני מגלה כלכך הרבה אנשים שפשוט צמאים לזה שיתייחסו רק אליהם, תמיד מנסים להיות במרכז. זה לא מפריע לי שיש אנשים במרכז כה, פשוט
כל הקטע של הצומי נראהלי נורא אדיוטי.
המצברוח ממש מוזר בזמן האחרון. אני לא מאושרת, אבל לא רע לי. משום מה, אין לי כוח לאף אחד, באלי כל הזמן לבד. ואז כשאני לבד..אני מרגישה הכי חרא.
מרגיש לי נורא לבד בזמן האחרון, כאילו כל אחד עסוק בדברים שלו ולא שם לב למה שקורה בחוץ..
אני יודעת שבמצבים האלה מגלים את החברים האמיתיים, שתמיד יהיו פה, גם כשאצליהם קורים דברים, וגם אם הם עסוקים..הם תמיד יתעניינו ותמיד ישאלו מה איתך.
אז אולי מצד אחד זה טוב? ככה אני אגלה מי באמת חבר ומי לא..
אבל זה סתם חבל..אני אוהבת את כל החברים שלי.
עוד מעט מתחילות כל הבגרויות, נוסעים לפולין, מחנה קיץ אחרון עם יב', הוא יהיה רחוק..
מתקרבת תקופה טובה, אבל גם קצת פחות..
לאיודעת למה לצפות..
עכשיו, כשאדום ושורף בעיניים
עכשיו שנינו בציור מקושקש
בלילה מזה, טועם ת'שמיים
וירח מאיר כוכבים רחוקים אלף שנות אור
ואת לידי אוחזת אלף ידיים
אולי את רועדת, אולי זה מקור..
אל תחפשי משמעויות בשמיים
בלילה כזה אני שלך
הוא תמיד אומר שאסור ללכת לישון כועסים.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
