נהייתי כלבה מטורפת אשר רק מחפשת את מי לצוד.
נהייתי מכשפה מרושעת שלא אכפת לה יותר מכלום.
אני צריכה למצוא את השקט שלי, את הקור הרגוע והשלווה הנצחית שפרשתי מחיפושה.
כשאני קטנה ומפוחדת, אני מתחילה לנסות לטפל בעצמי מחדש.
אחרי השביתה אגש לפסיכולוגית לקבל עצה.
ולאחר צילום של כמאה תמונות, אני יכולה לנשום שוב בידיעה שאני היפה והמוצלחת.
[או שמא אני טועה? תקנו אותי בבקשה, אני לא אעלב].
[נמחק]. אני מאוד מצטערת שאני לא נראית בסטנדרטים של עצמי!
מתחיל להיות קריר בערבים. אני נהנית. כותבת לי מול הרוח עוד פרקי זמן אחדים מתוך ספר עתידי.
בקרוב אענה לים המיילים שקיבלתי. אני מתנצלת שהזנחתי בזמן האחרון. הימים נהיו עמוסים. מלאי הרפתקאות וחיפושים עצמיים. בקרוב יירגע... בקרוב (:
עריכה 21:45
"לילי, את צריכה לקחת את עצמך בידיים".
"לקחת את עצמי בידיים? איך בדיוק?"
"את יודעת איך..." כן, ברור שאני יודעת: לאכול פחות ולהתאפר יותר.
"לא, אני לא יודעת. תספרי לי בבקשה".
"את צריכה... לשמר את עצמך." אה, אז ככה את קוראת לזה.
היא אמרה את הדברים שנייה אחרי שלקחתי יוגורט 0% כי לא מצאתי תפוח.
נהדר, אמא. תודה רבה לך.
הבוקר נשקלתי- 47.0 , אני משמינה.
עריכה 15/10/07, 07:50
אחרי שלושה חודשים שלא הרשתי לעצמי לראות אותי קורסת תחת העומס האיום,
נתקפתי בכי עז במטבחה של חברה רחוקה.
היה מאוחר וחשוך, והבנות הוציאו אותי מדעתי. אני עוד לא מאמינה שבגלל שטות כמו זו- נשברתי.
השטות הייתה המחשבה על כך שבכל פעם שהייתי נותנת למישהו לגעת בי קצת יותר מדי- הורדתי מערכי.
פתאום הרגשתי מלוכלכת מתמיד. בזויה, מושפלת, שבורה. וטמאה- בעיקר הרגשתי טמאה.
שוש אמרה שאולי הסטוץ מהשבוע שעבר לא היה כל כך סטוץ... כלומר, אם הוא ירצה משהו, כמובן, היא תלך על זה.
כל כך התעצבנתי! "מה זה היה בשבילך?! סטוץ או משהו קצת יותר רציני?"
"סטוץ, אבל..."
"בלי 'אבל'! סטוץ זה סטוץ!" אם זה לא היה סטוץ את לא היית נותנת את עצמך כל כך מהר!
ומה זה בכלל משנה מה הוא רוצה?! אף אחד לעולם לא ירצה אותך יותר מזה... כי זה הרי כל מה שאת מציעה!
צעקתי עליה, אבל על עצמי צרחתי.
ירדתי למטבח, התיישבתי על הרצפה עם כוס מים והתקשרתי אל הקטנה בתקווה שהיא ערה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
