אחת.
ואחריה מיד מוצעת למכירה הלחי השנייה.
גופה הקט קורס תחת מעמסת היד הגדולה, והיא נופלת על רגליה.
אם מגיעה לה הראשונה, מדוע לא תגיע השנייה?
.
נדודי שינה רעים תוקפים אותי. אני מתקשה לעצום עיניי ולהתמסר לשלווה המוצעת.
שוכבת על המצעים הצבעוניים שדהו עם הזמן, עם האוזניות שלי, מקשיבה למה שאבא קורא לו "רעש".
אני מתעוררת טרם זריחה, מעירה את קיי הקטנה שהחלה לתפוח, ואת אימי היקרה שבזמן האחרון מעוררת אצלי את הרצון להרוג אותה.
שותה תה אנגלי ובוהה בדמותו של ג'וני דפ על מסך הטלוויזיה שלי.
ובזמן שאני מתפלאת מיופיו של דפ, עוברת בי המחשבה על כמה שגברים לא עושים לי את זה.
הבוקר כשיצאתי עם קיי והמוזיקה שלי, עברתי (כמו כל בוקר!) בשכונות החדשות.
(כלומר, שכונות של זקנים ועולים חדשים).
בכל אופן, כשעברתי מול הבניינים האלה, עבר מולי במהירות נער שחור על אופניים ובזמן שהוא עוקף אותי המבטים שלנו הצטלבו לשנייה.
הוא המשיך לנסוע ולא הפסיק להסתכל עליי. מביט בי לאחור.
התחלתי לצחוק פתאום. הרגשתי קצת כמו כוכבת בסרט הוליוודי חמוד עם סוף טוב.
זה באמת היה קטע מושלם. היה לי הג'ינס הצמוד והגופייה הכי חמודה, וקיי משכה אותי בדיוק כמו שהיה כתוב בתסריט, ככה שאני אוכל כמעט לרוץ בזמן שאנחנו בוהים אחד בשנייה.
.
אני כבר לא כותבת פה כמו פעם. לא כל כך הרבה, ובטח לא על הכול.
אני שמחה שלפחות יש לי את המיילים לכתוב אליהם (:
ומי שאני מתכוונת אליה, יודעת...
.
אומרים שיהיה טוב.
רק... תזכירו לי מתי!
עריכה 18:55
מחברת חלקים ישנים שייראו כפיסה ממני.
איזו שטות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
