אתמול היה הלילה השני שבו לא ישנתי.
מסתבר שאני אכן מסוגלת לתפקד תחת עומס כזה של עייפות. מסתבר שאני אפילו מתפקדת יפה מאוד! מאחר ואני הופכת להיות היפראקטיבית מתוך המחסור בשינה, אנשים תופסים את ההתנהגות שלי כערנית במיוחד, ומתפלאים כשאני מספרת על כמות הזמן שבה לא עצמתי עין אפילו לשנייה (אני לא מבינה- מה, לא כל האנשים הופכים להיות קופצניים כשהם לא ישנים?!).
הלילה נרדמתי בסביבות 12 וחצי (אני לא מאמינה שפספסתי מלרוז... חח) והתעוררתי בארבע וחצי כמובן.
שנייה אחרי שהתעוררתי (אני נשבעת, עברה שנייה אחת בלבד!) טיאה שלחה לי הודעה "ארבע לפנות בוקר אני לא נרדמת!". ואני? אני רק אמרתי שמזלה שלא ההודעה היא מה שהעיר אותי.
הלילה אני כבר לא אלך לישון. אולי אנסה להירדם מאוחר יותר בבוקר... אנסה!
אתמול אמא שלי השלימה איתי אחרי כמעט ארבעה ימים של התעלמות מוחלטת.
ואבא שלי התקשר (אחרי כמה? חצי שנה שלא שמעתי ממנו? כמעט התחלתי לבכות כששמעתי את הקול שלו).
וגיליתי שהוא קנה גיטרה לאחי הקטן! גיטרה חשמלית... מחר הוא ישלח תמונות.
אז ליום ההולדת אני הולכת לקבל או מסך דק, או אייפוד, או מצלמה (לאבא שלי, אגב, יש אוסף, ויש לו בסביבות השלושים מצלמות!). והופעה כמובן. ובלונים ועוגה ועוגיות שאמא שלי תכין שהיא לא הכינה כבר מעל לשנה! וגם שנה שעברה היא הבטיחה שתכין, אבל לא קיימה. זה בערך הדבר הכי טעים בעולם.
אני זוכרת שכשהייתי קטנה, זה היה הדבר שהכי אהבתי לאכול. וביום שבו חליתי כמו איזו מצורעת והתחלתי להקיא הכול, סירבתי בפעם הראשונה לדבר המתוק הזה... ואז באמת כולם היו בטוחים שאני לא בסדר.
אני מתחילה לכתוב שטויות, אז אני מניחה שאני אזוז מכאן... אלך להכין לי משהו טוב לאכול (כמו שמזמן לא עשיתי). ואטייל עם קיי הקטנה.
אגב, שכחתי לספר... אני רואה את שגב בשבת. למרות שאני לא בטוחה שזה הכי רוצה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
