עשיתי סדר בחדר, ופתאום הייתה לי הארה קטנה, שאני צריכה לעשות סדר גם בראש.
סדר אמיתי אבל, לא עם סיגריה ולא בחוץ. סדר שעושים עם נייר ועט, סדר שעושים עם שקט מאוד גדול.
אני מרגישה שאני יכולה לעשות כל כך הרבה דברים, אבל אני לא עושה כלום.
נולדתי עם כישרונות, אבל ללא כושר התמדה. וככה אי אפשר להגיע לשום מקום, אם תשאלו אותי.
אתה צריך הרבה מאוד כוח רצון, התמדה והישרדות, והרבה מזל, בשביל להצליח. ואתה צריך מעט-מעט כישרון, שהוא הבסיס הבלתי מעורער של כל ההתחלות.
כבר שנתיים שאני מחפשת מקום לרקוד בו. ואולי אני לא מחפשת מספיק טוב.
הדבר היחד שאני יכולה לרקוד, באופן מקצועי, במקום ממנו אני באה, הוא סלונים. וזה בדיוק הדבר היחיד שאני לא כל כך רוצה. הייתי רוצה לחזור לקלאסי שלי, או לג'ז או למודרני. אני מוכנה אפילו לנסות היפ-הופ, מה שבאמת מאוד מעניין אותי. אבל קרוב לבית אני לא יכולה למצוא את זה.
בשנה האחרונה היו דיבורים על לקבל שיעורים באחת הערים הסמוכות, אבל ככל שהזמן עבר, כך גם עברה לה ההתלהבות, וגם המוטיבציה הזו באמת לקום ולעשות משהו בשביל עצמי.
ניסיתי לרקוד קצת, לחזור על תנועות, על עמידות, על קפיצות... וגיליתי כמה שהגב שלי לא גמיש. בעיקר הגב. אני יודעת שגם ככה יש לי לא מעט בעיות איתו, אבל עכשיו נראה לי שאם אני אחזור באמת לרקוד, הרי צפויים לי שבועות של שרירים תפוסים וכאבי גב אטומיים.
מוזיקה היא אחד הדברים שהכי מלהיבים אותי בחיים. וכל מה שקשור למוזיקה מלהיב אותי באופן שאני לא מסוגלת לתאר במילים.
אני יודעת לדוגמא שאסור לי לשמוע מוזיקה באוטו אם אני נוהגת לבד, כי אני עלולה למצוא את עצמי בוהה בכביש, כלל לא רואה מה נמצא מולי. זה קורה לי המון, שכשאני שומעת איזה שיר טוב, אני בכלל לא במקום שאני נמצאת בו. אני במקום אחר.
אבל לפעמים זו בעיה לעשות משהו שאני רוצה, גם אם אני מאוד רוצה, גם אם אני חושבת שאני יכולה.
בגלל האנשים סביבי.
אולי אני לא בוטחת בהם מספיק. בתמיכה שלהם, בכנות שלהם, בנכונות שלהם לעזור לי ולעודד אותי.
כי בסך הכול אני מאמינה שהעולם מלא באנשים צבועים, אינטרסנטים ואגוצנטריים שרק מחפשים איפה להתקיל אחד את השני. ותסלחו לי, אבל אני לא רוצה לעמוד בדרכם. לא תמיד יש לי את הכוחות להילחם על שלי או על עצמי.
אז יש לי חברה שהיא רוקדת, ויש לי חברה ששרה, ויש לי חבר שמשחק, וחברה שמציירת... ואיפשהו, בגלל שהחיים הם תחרות אחת גדולה, אני מוצאת את עצמי מחוץ למשחק. אני לא שרה, אני לא רוקדת, אני לא מציירת, ואני משחקת רק כשאני חייבת.
מגיל צעיר הפנמתי שאם אני לא רוצה שיטרפו אותי שם בחוץ, אני צריכה לשמור על פרופיל נמוך.
להשיג מטרות ורצונות, אבל בדרך שקטה. ואם בכל זאת זה לא הולך, כדאי לוותר. כי עדיף לוותר על חלק ממך, מאשר על כולך.
בכל אופן, די למלודרמטיות הזו.
החלטתי גם להתחיל להקדיש זמן לעצמי... זמן באמת. לא מול הטלוויזיה.
אני צריכה להתחיל לכתוב ברצינות, כי למרות כל מה שיש לי בראש, אני לא מתקדמת לשום מקום.
ואני צריכה גם לחזור לקרוא. אני שונאת לראות את ערמת הספרים הזו מונחת לי על השולחן ולדעת שלא קראתי שם אפילו ספר אחד עד הסוף.
ואני גם צריכה לחזור ללימודים. אז היום אני לומדת מה שלא למדתי כל החודשיים. נראה לי שמחר צפויה לי בחינה בגודל של הבית שלי, ואם אני לא עומדת ללמוד, אין לי מה לבוא בכלל.
וחוץ מזה, אני גם רוצה ללמוד איך לא לוקחים ללב, אין לא נותנים להערות של האנשים שאמורים לאהוב אותי יותר מכול, לפגוע ככה. אולי מישהו מכיר איזו נוסחה?
בנוגע לצבא- היום קיבלתי את תאריך הגיוס. מה שכמובן יכול להשתנות עוד הרבה פעמים, אבל עדיין- קצת מרגש. אחותי התחילה לבכות כי היא הבינה שזה אומר שיהיו ימיי הולדת שלה שאני לא אהיה נוכחת בהם. אבל בסופו של דבר היא נרגעה אחרי שהיא שמעה "איזה כיף!" הולכת להיות לי בצבא. ואז היא אפילו אמרה שגם היא רוצה להתגייס! כמה צחקנו עליה באותו רגע...
חוץ מזה, אני שוקלת ברצינות לעשות שנת שירות. אבל שוב, בגלל שאני זו אני, אין לדעת אם התכניות שלי באמת ייצאו לפועל בסופו של דבר.
ועכשיו אחרי שהוצאתי את כל מה שהיה לי להוציא,
אבקש רק שלא יכעסו עליי כל אותם אנשים שכועסים. אני לא מתכוונת להיות רעה, זה פשוט יוצא לי לפעמים.
שיהיה סופ"ש נהדר!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
