הנה אני מחליטה לקחת על עצמי אחריות ולתת לימים משמעות,
והנה שוב אני מתוודע לכמות התמיכה שאני יכולה לקבל בבית הזה (והיא ששואפת לאפס).
מוזר שדווקא הדברים שהכי הייתי רוצה לעשות, הם אלה שנחשבים לגחמות אישיות וחולפות.
"גחמות". לעזאזל.
אם כך, אולי הכול הן גחמות רגעיות שאין לתת להן כל חשיבות בחיי.
אפסוק מליצור וללמוד, אפסוק מלשאוף כלפי מעלה. אולי אז אחשב למי שהם רוצים שאחשב.
אם יכולתי לתקן בעצמי משהו, הוא היה הביטחון העצמי המעורער.
או היכולת לסמוך עליהם קצת יותר.
ואולי, אחרי הכול, הבעיה העיקרית היא שסדרי העדיפויות שלנו שונים לחלוטין.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
