דווקא כשהמצב שלך הכי מעורער, את מגלה מי הם החברים האמיתיים שלך.
מי יכולים לעשות לך טוב על הלב בשיחת טלפון אחת.
מי באמת יהיו שם בשבילך גם אם את מכירה אותם בצורה הכי וירטואלית שיש.
את גם מגלה מי לא יהיה ואולי גם לא היה מעולם.
אני מוכרחה להודות שנעלבתי מהניתוק הפתאומי, על אף שהוא היה מעט באשמתי.
כבר אמרתי בעבר- יש לי נטייה לבדוק אנשים, להציב אותם בפני מבחנים ולראות אם הם עוברים או שלא.
ולא עברת.
ופתאום הכול נראה לי כאילו היה סתם... כאילו כלל לא היה.
ועצוב לי עוד יותר כשאני מגלה שאנשים שבקושי הכרתי, אומרים שהם אוהבים אותי, ואני באמת מסוגלת להאמין.
ואיתך אני מסוגלת להבליג ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה.
איך יכול להיות שהתקופה הזו בה לא יכולתי שלא לדבר איתך בכל יום, עברה?
אם לא אכפת לך, אני מבינה.
פשוט לא רציתי להשאיר את זה באוויר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
