והארץ החשיכה.
ובתוך החושך השקט, הנעים, נפערו עיניים לבכי מר.
-
אין לי כוח לכלום. אני עצובה עד כדי דמעות.
הגוף כואב כולו עכשיו.
שותה תה פסיפלורה ומנגו ומשתדלת לחזור למציאות.
כבר אין לי כוח לכתוב רשומות עמוקות.
קצת נמאס לי מהכול.
השקט הזה מחריד כל כך.
ובזמן שהבטן מציקה מן הגעגועים, אני נזכרת ב"פעם" הלא כל כך רחוק.
לאן כל זה נעלם, אני תוהה.
20:33
הו, מסתבר שאני עוזבת את הלימודים.
ועוד לא לגמרי ברור אם אני חוזרת או מתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
