לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Desire



Avatarכינוי: 

בת: 34

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2008

אז מה?


כנסי עם הראש בקיר, בכל הכוח.

בסוף תצליחי לשבור אותו, אני מבטיחה.

 

המצב הזה פשוט מגוחך.

הו, תן לי נחת, אלהים ארורים.

 

משונה עד כמה מכאיבה הבדידות הקפואה הזו.

משונה גם שעל מי שסמכתי יותר מכל, אני כבר לא מסוגלת לסמוך.

כמה כבדה ומעיקה האכזבה שאין על מי להיתלות ברגעים כמו אלה.

 

"נמאס לי לשמוע את זה. אני מדאיגה אותך? אז תעשה עם זה משהו!" צודקת.

 

לאלי נולד בן ראשון. מזל טוב.

אידיוט. מי יתן והבן שלך לא ייצא כמוך.

 

קר לי. יורד שלג. בא לי למות.

 

יאללה ביי.

 

נכתב על ידי , 31/1/2008 00:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"אם אין אהבה בוערת, אז אין אהבה אחרת".


מחשבות טורדניות טרפו את מוחי בשעה שפילשתי כוסות במטבח החשוך.

פתאום הופיעו וצצו להם רעיונות שמתאימים יותר לילדה בת שש, מאשר למישהי כמוני.

חשבתי לעצמי- ואם אני אכנס מתחת לשולחן? אף אחד לא ימצא אותי. וכולם ידאגו לי ויחפשו אותי.

ואז הבנתי. אני יכולה לקחת את עצמי ולעוף מכאן אם אני רק ארצה. אני אצא מהדלת האחורית ואעלם לתמיד. אקח תיק קטן עם בגד או שניים, את הכסף שחסכתי מהשנה האחרונה וכובע, שלא יהיה לי קר בלילה.

משהו ברעיון הזה חימם לי את הבטן, הרגיע אותי. הידיעה שאני לא חייבת להיות כאן, כל כך טובה.

מה גם שלחשוב שמישהו עלול לדאוג אם אני אעלם, עשה לי נעים.

ולרגע עלה על דעתי שאני בכלל לא רוצה את כל זה לעצמי, אני רק רוצה שידאגו לי, שישמרו עליי.

אני רוצה לצעוק שאני קיימת, שאני נמצאת, שיש לי מהות במקום הזה. מה שלא תמיד מורגש..

עם הימים אני מתיילדת יותר ויותר, במקום להתבגר. מפחיד שהזמן עובר מהר כל כך.

.

ארוחות הבוקר שלי כל כך גדולות, אך עם זאת שאר היום תמיד נקי מאוד. וירדתי קילו וקצת.

מצחיק שהחיים בנויים אך ורק סביב העובדות הקטנות האלה, הקילוגרמים שנישלים ממני, הבשר שמצטמק, העצמות שמתבלטות מעל לפני השטח, מאיימות להיחשף מתחת לעור החיוור כל כך.

משונה הוא הרצון לרזון חולני כל כך, לרגליים שבריריות, לנפש עדינה ומעונה.

הייתי רוצה להיות אחרת, אבל בשלב מסוים אני מניחה שהמחשבה על להיות אחרת היא שמפחידה כל כך, הרבה יותר מהמוות הצפוי, המאיים.

.

דברים מסתדרים בסופו של דבר, אני יודעת.

עוד חודשים ספורים בלבד אעבור לדירה משלי, אהיה עצמאית, ילדה גדולה ממש.

אוכל כפי שארצה, ארזה כפי יכולתי, אשיר וארקוד ואצחק על כולם. ויהיה בסדר, יהיה נעים, אני יודעת.

ובינתיים אני מחכה. שומעת שירים ישנים שמעלים זכרונות טובים, מתרגשת משטויות קטנות, ומפנטזת על עתיד חסר דאגות ממש. כן, יהיה בסדר, עכשיו אני יודעת באמת.

 

נכתב על ידי , 26/1/2008 19:51  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמבר. ב-30/1/2008 10:29
 



מנטרה חוזרת.


אני בדיכאון.

אני לא אוכלת, אני לא ישנה, אני לא צוחקת באמת, אני מוצאת את עצמי הולכת ברחובות ומשננת מנטרות שיהרגו אותי.

אני חושבת על המוות כל הזמן, אני מתפלל אל הסוף, אני כמהה להפסיק עם הכול, אני כמהה לבכות.

אני שונאת את עצמי כל הזמן, אני מתעבת את גופי, את שכלי, את אופן חשיבתי, את התנהגותי הילדותית-קפריזית-נבזית-וולגארית.

אני רוצה למות. אני כל כך רוצה למות.

 

הפגישות לא עושות לי טוב. מכאיבות מדי, מעיקות כל כך.

אני נכנסת עם 9 ויוצאת עם 4.5 .

אני לא יודעת מה אני עושה שם, אני לא מבינה בשביל מה אני צריכה את זה.

הרי במילא אף אחד בעולם לא יצליח לעצור את המחשבות המתרוצצות במוחי כבר כל כך הרבה זמן.

 

אני צריכה שיאהבו אותי, אחרת לא אצליח לאהוב את עצמי. אני צריכה שיחבקו אותי, שישמרו עליי, שיתנו לי לפרוק לפעמים, שיפסיקו לצפות. תפסיקו לצפות, לעזאזל! אני מפלצת קטנה, שמנה ומכוערת. אני לא שווה כלום. אני לא שווה את היחס, החיבה, הנתינה... האהבה. אני פשוט לא שווה את זה. על אף הכמיהה העצומה, אני לא מסוגלת להאמין בכל לבי שאני באמת שווה את זה...

ואני לא עיוורת, אני לא. אני הכי מציאותית ואמיתית שיש. אני הכי רעה שיש, הכי רעבה, הכי קטנה ומסכנה ומושפלת.

ולמרות הדמעות ששותפות אותי בכל הזדמנות קטנה, אני יודעת שמגיע לי.

 

אז כן! אני פאקינג רוצה להתמקד ב97 אחוז! אני רוצה להיות רזה, בלתי מנוצחת, קרה ומחושבת, חכמה ובלתי מעורערת.

אני רוצה את הכול. ואני רוצה אותו עכשיו! אני רוצה לרעוב ולנצח, לשלוט ולהביס. אני רוצה להוכיח לכולם את מה שאני לא מצליחה להוכיח לעצמי. אני רוצה להיות חולה, כי מגיע לי להיות חולה. כי מגיע לי היחס המשפיל. כי אני רעה! אני רעה, רעה, רעה! ושמנה! ודוחה! ואלוהים, למה אף אחד לא מקשיב לי?!

 

תדרכו עליי, תקניטו אותי, תמניכו ממני, תבזו את גופי על שנתתי לו שליטה כל כך ארוכה בי...

מזוכיסטית קטנה ומפונקת. נרקיסיסטית מפלצתית. כלבה מטורפת עם מחשבות זדוניות. אני הכול! אני כולם!

אני בזבוז של אוויר טהור, של חלל מלא בפוטנציאל, אני טעות ביולוגית איומה. מי אמר שאלהים לא עושה טעויות?

 

 

אני צורחת כל הזמן כמה השקט חשוב לי, כמה הרגיעה חסרה לי בחיי,

למרות שהאמת היא, שהשקט רע לי והרגיעה מרעידה את גופי ומערערת את נפשי.

מצחיק, אבל אני לא באמת רוצה שיעזבו אותי במנוחה. אני רוצה שיציקו לי, אני רוצה לכעוס ולהתעצבן, אפילו אם אני טועה. אני רוצה שיחבקו אותי ולא יעזבו. המצחיק עוד יותר הוא, שאני לעולם לא אבקש את זה. אני לעולם לא אכנע לדחף האימפולסיבי, השטני, התלותי כל כך, לקצת חיבה מהסביבה.

כי לא מגיע לי, זוכרים? לא מגיע לי כלום.

 

 

.

עריכה 22/01/08 16:47

חשבתי על זה הרבה, והגעתי למסקנה שלמרות שכרגע זה לא נותן לי שום דבר, אני כן צריכה את המסגרת הזו.

אני יודעת שבשלב מסוים אני עלולה לאבד שליטה. למרות שזה נשמע מצחיק, כי איך אפשר לאבד שליטה על השליטה עצמה?

אני צריכה לדעת עכשיו שאם אני אפול בעוד חודש או חודשיים, נגיד (או ארבעה!), יהיה מה שיחזיק אותי. אני צריכה לדעת שיש לי רשת בטחון למקרה הצורך.

כרגע אני רוצה את זה, כרגע היתרונות עולים על החסרונות, ולא יעזור כלום- אם אני אפסיק עכשיו אני אשנא את עצמי אחר כך, באופן כזה שאי אפשר לדמיין בכלל. אבל אם יום אחד, במקרה ממש, אני אגיד משהו רע על כל אורח החיים המעוות הזה, אני רוצה שתבטיח לי שהיא לא עומדת לוותר לי. שתילחם איתי, אם צריך.

אני יודעת שזה יכול לקרות, אני כבר מכירה את עצמי יותר מדי טוב.

 

נכתב על ידי , 21/1/2008 13:08  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אחותך מדוזה ב-15/2/2008 17:06
 



לדף הבא
דפים:  

12,003

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDemonic אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Demonic ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)