אגוזים

אדון אגוזון ונערה מסתורית

פרק א' - "הפגישה":

זה היה לילה אפל וחשוך, בסמטאות קריית גת מול פכרו. עברתי לי בין המעבר הצר, אשר בו פכרו, שמע את צעדיי ובא לראות את פרצופו של העובר. או, פרצופך פכרו, יהיה חרוט במוחי עד יומי האחרון; השיניים הצהובות והעקומות, היד במכנסיים כהרגלך, ואף מורם כאפו של חזיר. פחרו היה נדהם לגלות אדון כה חתיך וחטוב עם בליטה במכנסיו.לפתע, קלט בידי חפיסת אגוזים, הרים את גבתו, העלה חצי חיוך ועשה לי עם אצבעתו: "בוא". ברחתי. היה נורא מפחיד באותו יום, ולכן מיהרתי מתמיד! רצתי אל הסמטאה שליד התחנה המרכזית, והרהרתי בעודי מתנשף כמו ינשוף מת: "הבה נקפוצנה לעמי המטורלל ונטעם משווראמתו." לפתע, הגיחה נערה יפהפייה מהספרייה העירונית, השיער המתנופף ברוח, החזה המורם, האיפור הקסום, והעיניים הכחולות כשמיים... בעודי מזיל ריר עם פה פעור, הנערה הלכה לה אל החבר שחיכה על אופנועו.... היא הפנתה אלי מבט, הסתכלה עלי. זה היה ברור שזאת אהבה ממבט ראשון. האופנוען זעק בקול קולות: "ליאללללללל נו מחכים לנו בבינגו של הבית אבות". עלתה על האופנוע, חיבקה אותו ונסעו לדרכם... חשבתי לי: "ליאל, הו ליאל, שמך חרוט בזכרוני לעד." אני, הרגשתי עצוב נורא מכיוון שלא אראה אותה יותר... לבי נשבר, זרקתי את השווארמה על עמי ורצתי לביתי בגליקסון. עליתי על הספא. צפיתי בעקרות בית נואשות, ונרדמתי אט אט. כעבור זמן מה, התעוררתי שרוע בסלון. על השעון הופיע: 2:00. "יופי, עכשיו מה אעשה?" יצאתי לסיבוב בשכונתי האפלה והקשוחה, ברחוב הגשום, בעודי לבד ופרוטה בכיסי. הלכתי שוב לסעוד אצל עמי. הייתי מופתע לגלות שאני לא רצוי. אמרתי לעצמי, עם פרוטה בכיס לא הולכים למכולת ובטח שלא לעמי. הלכתי להירשם לעבודה בשחר גת, ולא תאמינו מי התגלה מול עיניי...

 ~~ הסיפור נכתב בידי/על ברק וליאל המשך יבוא...

בלוגה של ליאל:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=275839